שלום ותודה לעוזרים.
אני גרה בבית עם ההורים שלי והקשר שלי עם אמא שלי פשוט נוראי. מה גם שהמצב רק הולך ומחמיר מיום ליום. אני אתן רקע לאיך אני חיה בבית וממש אשמח שאנשים שמבינים יביעו את דעתם. אתחיל מהדברים הטובים: בכל מה שנוגע לצרכים פיזים אמא שלי תדאג לי כלומר אוכל שאני אוהבת, ניקיון, קניות וכו'. ו...זהו. מעבר לזה היא לא אמא שלי... אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה חיבקתי או נישקתי אותה, כרגע זה גם לא קורה מרצוני כי לא הורגלתי לזה וזה מרגיש לי מלאכותי ולא נעים אבל היא זאת שמקטנות לא יזמה את המגע, אז מגע אין. מילות אהבה גם כן אין כלומר אין "אני אוהבת אותך" היא חסומה רגשית וגרמה לי להיות חסומה אליה. אציין שלאנשים אחרים אין לי בעיה לומר אני אוהבת אותך ולהפגין אהבה. אבל בוא נגיד שזאת הבעיה הקטנה שלי איתה או שאולי המרחק הזה יצר את כל הבעיות. היא אף פעם לא מבינה אותי, אם יש לי איזה קושי אז מכל האנשים בעולם אני אבחר לספר לה אחרונה. היא לא תעזור לי, רק תכאיב לי יותר. היא תקטין את הכאב, תגיד את המשפטים הכי מעצבנים לשמוע. אז להתייעץ איתה לא בא בחשבון. בגדול שום דבר לא בא בחשבון לספר לה. היא לא אשת שיחה היא איכשהו תגרום לזה שהשיחה תיהיה מופנית אליה ופה הנרקיסיסטיות נכנסת לתמונה.... היא לא תפסיק לספר כמה כואב לה וכמה קשה לה. הכל מתחיל ונגמר בכאב ובקושי שלה. לכאב שלי אין מקום. היא אוהבת לעשות טוב ואז להתלונן, לקבל מלא צומי מהסביבה על מה שהיא עשתה, על מה שהיא עברה, תמיד חייבת להשמיע את עצמה, ותמיד חייבת שאנחנו נאמר את מה שהיא רוצה לשמוע, שנתנהג איך שהיא רוצה. אציין שאחותי מרגישה בדיוק כמוני.
קשה לי מאוד איתה ומעבר לזה קשה לי עם עצמי כי אני פוחדת שאני לא בסדר, שאני לא מדברת איתה מספיק. שאני לא אוהבת אותה, מצד שני אהבה זה פנימי וזה לא מגיע לי איתה ואני שואלת למה? למה אני לא אוהבת אותה? איפה בדיוק הבעיה ביחסים האלה? אני ממש ממש אשמח שתכתבו לי מה אתם חושבים לגבי ההתנהגות שלה, האם אתם חושבים שהיא אמא נרקיסיסטית, האם אני לא בסדר? ושאלה נוספת האם כל בת אוהבת את אמא שלה באופן טבעי? תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות