שלום לכולם
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי תמיד ילדה רזה, בתיכון הייתי בתת משקל רציני סיימתי י״ב במשקל 45 גובה 1.64 הייתי אוכלת לא רע אבל הלחץ של המבחנים ו בגרויות היה פשוט שורף הכל. חשוב לציין שמעולם לא היו לי הפרעות אכילה או משהו
זה כן מאוד הציק לי שהייתי ממש רזה כי הבגדים לא היו נראים טוב עליי ותמיד היו שואלים אותי ״מה את לא אוכלת?״ ״את צריכה לאכול יותר״ ״איך רזית״ וזה לא היה נעים. מאז שסיימתי את התיכון והתחלתי את השירות התחלתי קצת לעלות תוך שמירה על משקל תקין. מעולם לא התאמנתי, אבל אני כן מקפידה על הליכות
כרגע אני שוקלת 57, 56.8 בסביבות המשקל הזה שזה משקל תקין ואני גם מחשיבה את עצמי בטווח הנורמה
טוב לי והכל
אתמול אמא שלי חזרה מהעבודה עצבנית ראתה אותי אוכלת שוקולד והתחילה ממש לצעוק עליי ״את לא רואה איך את נראית״ ״תראי איך עלית״ ״נהיית שמנה וזה ח״א יפה״ ״תראי בנות באינסטגרם איזה רזות ונראות טוב״
ואם תראו אותי, אני לא מלאה בכלל
אפילו בעבודה תמיד שואלים אותי איך את ככה מצליחה לשמור
אני 1.64 שוקלת 56.8 כרגע וזה בנורמה
אני ממש נעלבתי, ערערה לי את הביטחון
פשוט בכיתי מלא כי היא אף פעם לא הייתה מסוג האימהות שאומרות משהו טוב לבנות שלהן ומחמיאות
היא פשוט העליבה אותי והרגשתי נורא
עצם העובדה שהיא בן אדם נורא שטחי כי היא שופטת אנשים לפי מראה, אבל גם אין שום סיבה להגיד עליי שמנה כי אני נחשבת רזה
בקיצור כבר אין לי כוחות לבכות יותר, אין לי תיאבון לא בא לי לעשות כלום. הייתי במצב רוח טוב, אני בדיוק אמורה להתחיל את כל הבירוקרטיה סביב לימודי רפואה בחו״ל ואני פשוט מרגישה על הפנים. עבדתי כל השנים האלה כדי לחסוך ללימודים כי אין לי תמיכה כלכלית ממשפחה ועד שסוף סוף החלטתי להגשים את החלום אני מרגישה פשוט רע.
מה הייתם עושים במקומי? אני לא רוצה ללכת לשאול אנשים אם הם חושבים שאני מלאה או לא כי זה יישמע מוזר ואני יודעת שיחשבו שהשתגעתי כי אני בנורמה אבל מצד שני אין לי עם מי לדבר על זה ומילים חמות ועצות טובות רק יעזרו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות