מה שמוזר בעצם... כמו המשל הידוע.. זה כשבן אדם מגלה את האמת אז הוא: "יוצא מהמטריקס" ובעצם מה שקרה לי זה שאני נכנסתי אליו... אני יותר מתגעגע לעצמי הישן... שפחות הייתי בוחן אנשים וסיטואציות ומילים שנזרקות.. הייתי אדם קליל וכייפי ובאמת הייתי מוקף בכול כך הרבה אנשים ואהבו אותי... ואז פתאום אתה מבין את העניין של מעמדות בין בני אדם... תאוות הבצע של האנשים... האינטרסים.. הנקמות הקטנות והכבוד... וכאילו בתכלס כמו התאוריה של מרקסיזם.. אנחנו בני האדם גם יצורים שרבים בינינו על כוח ושליטה ומי ישיג את המין וכו'...
ואני פשוט לא רואה את היופי כבר שבחיים האלה... ואני מנסה לחזור לראייה אופטימית על בני אדם והחיים עצמם ופשוט לא מצליח.
מה הייתם מייעצים לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות