אני בן 21 ומרגיש מאוד בודד, כאילו הדברים לא מסתדרים לי בחיים..
מרגיש חוסר כיוון מבחינה מקצועית מה בא לי לעשות, מבחינת זוגיות אין לי בכלל כיוון. אני לא מרגיש שאני נמשך לבנות, וגם לבנים אני לא ממש מרגיש משיכה. אז ככה שזוגויות זה לא משהו שאני רואה לעצמי בעתיד הנראה לעין. ומצד שני לא פוסל את האפשרות שזה ישתנה, כי חסר לי קשר קרוב רגשי לבן אדם.
זה קשה לי כי אני יודע כמה זוגיות זה דבר חשוב במיוחד אצלנו במדינה כולם לוחצים לזוגיות וחתונה... בעיקר כואב לי על ההורים שלי, אני לא יודע איך יקבלו את זה שאני ככה. אבל אני חושב שבתוך תוכם הם מבינים שאני לא כמו כולם.
ומבחינה חברתית המצב שלי לא מזהיר...
לא נשאר לי בן אדם שאני יכול לקרוא לו באמת חבר, שאני יכול לשתף אותו ולהרגיש בנוח איתו. יש לי בעיקר משפחה עוטפת.
אני מרגיש שונה מהסביבה, מאוד שקט ואולי נתפס כ"משעמם", חסר אופי וכריזמה, לא מיוחד... לא עוסק בפעילויות מעניינות.
אבל לא אכפת לי שהם חושבים את זה עליי. אני שקט ומופנם וזה אני.. ואני מודע לכך שאני חי בעולם שאנשים כמוני נחדקים לשוליים המון פעמים ולא מעניינים.
למרות שאני אוהב בעצמי את הבגרות שלי והשקט שלי והסבלנות שלי.
ואני חושב שכן יש לי את הנוכחות שלי למרות השקט.. ויש לי את האמירה שלי ויש לי גבולות ורצונות כמו כולם.
ואולי הסביבה המצומצמת בצבא שאני נמצא בה כרגע לא ממש מתחברת לדברים האלו ומתקשה לזהות אותם...
אני מרגיש המון פעמים שהמחשבות מציפות אותי לגבי מה יהיה ומאוד חושש שדברים בחיים לא בדיוק יסתדרו לי ואולי אחיה בתחושה של חוסר סיפוק בהמון תחומים.. ואולי הסביבה גם לא תקבל אותי בגלל כל זה. ושהמציאות שלי תהיה מורכבת עוד יותר.
איך להרגיע קצת את המחשבות האלו ולפתח את השקט הפנימי והחוסן הנפשי ואולי את התקווה שדברים יכולים להסתדר ולהיות טובים יותר בעתיד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות