אני וחבר שלי נפרדנו אתמול,שנה וחצי ביחד היינו,בן זוג הכי מדהים שיכלתי לבקש בקושי ריבים מלא אהבה מלא חברות ,השקעה כל מה שאפשר לבקש בקשר.
אני והוא השתחררנו מהצבא שנה שעברה אני חודשיים לפניו,מאז השיחרור שלו לאט לאט הוא דעך, ירדה ההשקעה שלו ,מתנות,מחמאןת הכל.
כל פעם היה מספר לי שיש לו מועקה שלא מוצא את עצמו וכל פעם הייתי שואלת אם זה קשור אליי אמר שממש לא וזה שלו.
הגיוני שמישהו משתחרר נופל עליו מועקה שעכשיו החיים מתחילים והבנתי והכלתי את זה.
הבעיה שבחודשיים האחרונים הרגשתי אותו טיפה מרוחק אבל הכל היה סבבה כל פעם שאלתי מה קורה ונפגשנן כרגיל והכל ואמר מצוברח לא יודע מה יש לו ועוד כל מיני, חמישי האחרון בא אליי ואמר שצריך כמה ימים לחשוב שמרגיש שהוא לא נותן לי תמאה אחוז שמגיע לו ונפגעתי ממש, אתמול נפגשנן שוב ובמקום לבוא ולהגיד אני פה להלחם על הזוגיות וטוב לי איתך קם והלך.
אני שבורה,איך מתקדמים מכאן?
למה בנים בגיל שלי מבולבלים ויכולים להפסיד תדבר הכי טוב בחיים שלהם בגלל שטויות
כל השיחת פרידה הוא אמר כמה פעמים אם נחזור אני אחזור מאה מבטיח
אני לא רוצה לבנות על זה כן אבל זה נותן תקווה אבל אם זה לא יקרה זה די ישבור אותי
איך ממשיכים מכאן
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות