איבדתי לגמרי כיוון בחיים ואני לא יודע איך לחזור למסלול חיים נורמלי, מה לעשות?

עד השירות הצבאי החיים שלי התנהלו בצורה תקינה
בצבא עברתי דברים קשים מאוד שהובילו לשחרור על פרופיל 21 וכנראה גם למצב הנוכחי שלי היום

עד 2018 היו לי יחסי אנוש תקינים לא נפלתטי משום מסגרת והיום המקסימום שהחזקתי במקום עבודה זה חודשיים . עבדתי סה"כ ב3 מקומות עבודה רציניים
שאר הזמן כל מיני חלטורות אצל קבלנים עבודות ניקיון לשבוע ורוב הזמן הייתי מובטל אבל חיפשתי עבודה בכל מקום אפשרי ברדיוס של ה50 ק"מ סביב העיר שאני גר בא ולרוב אף 1 לא רצה אותי


ועכשיו שאני מסתכל אחורה אני כועס על עצמי שבזבזתי את כל הזמן על זה ועכשיו אני עוד פחות מחודש כבר בן 24

ולא עשיתי כלום עם החיים שלי לא חסכתי כסף לא הוצאתי רישיון
לא למדתי לתואר או אפילו מקצוע לא אקדמי
לא טיילתי בשום מקום ,עדיין אני זרוק אצל ההורים שלי בבית ונראה שכבר נשבר להם ממני

אני מנסה להתייעץ איתם מה כדאי לי לעשות עם עצמי ואיך לחזור לאורך חיים נורמלי
והם מתחמקים מהטון דיבור שלהם נשמע שהם רוצים שאני לא יפנה אליהם בכלל

יש ימים שאני פונה אליהם והם לא עונים לי בכלל אפילו שאני שואל אותם מה שלומם או אומר להם בוקר טוב !

ובתכלס אין לי עם מי לדבר הם האנשים היחידים שנמצאים כרגע בסביבה שלי אבל אני מרגיש בודד

אף פעם היחסים איתם לא היו פרפקט
היו תקופות שלא יכלתי להיות בבית והייתי יושן ברחוב
וגם היום לפעמים אני שוקל ללכת לרחוב


בקשר לקטע החברתי אף פעם לא היו לי המון חברים ועכשיו שאני מסתכל על מה שהיה בעבר הם לא היו חברים אמיתיים כי הם רק ניצלו אותי
לפני הצבא הייתי מנסה ליצור קשרים חברתיים עם אנשים אבל עכשיו אחרי מה שעברתי אין לי אמון באף בן אדם

כל ה"חברים" מהתיכון ניתקתי מהם קשר .
הפעם האחרונה שעבדתי הייתה לפני 3 חודשים
ב3 חודשים האלה נכנסתי לסוג של דיכאון לא ניסיתי למצוא עבודה

ועכשיו אני כן מחפש ורוצה ללמוד מהטעויות של העבר אבל אני לא יודע באיזה תחום כדאי לי לחפש .
עבודה

אני בעקרון יודע איזה סביבת עבודה אני רוצה אבל
באזור שאני גר בו האפשרויות מאוד מצומצמות ואני צריך להתפשר על "הרע במיעוטו"

איכשהו בתפיסת מציאות שלי התקבעה גישה של
לראות קודם כל "מה לא טוב"
איך אפשר לצאת מזה ?!