בעלי תוקפני כלפיי, נמאס לי מהדיקטטורה הזו! כואב לי...

שלום.אני בת 24 ונשואה כבר שנה וחצי.אני מבקשת שלא תשפטו אותי ותגידו כמה חסרת ביטחון אני.
התחתנתי עם אזרח אמריקאי וחייתי איתו בארה״ב שנתיים. כרגע אנחנו גרים בישראל ועובדים באותו מקום העבודה. העסק המשפחתי. אחרי שהתחתנו התחלתי להרגיש כאילו הוא קצת אגרסיבי, גם פתאום הוא נהיה קנאי בטירוף, אני לא יכולה לדבר עם גברים, לא יכולה שיהיו לי ידידים,איזה תחתונים אני לובשת, מה עשיתי, איפה הייתי, עם מי דיברת ועל מה.מעצבן אותו כל דבר, אפילו החברות שלי אני לא יכולה לדבר כי הוא לא אוהב אותן והאמת שאין לי הרבה, יש אולי איזה שתיים. קרו כמה פעמים שהוא הרים עלי יד ואפילו השאיר לי סימנים כחולים. אף אחד לא יודע על זה.
חודש אחרי שהגיע לארץ, נכנסתי להריון, והמשפחה הייתה נגד זה, הם נורא השפיעו עלי והוא רק בכה וביקש ממני שאשאיר שזה מה שיגרום לא להשתנות ולהיות אדם טוב יותר. האמת שכאב לי עליו. אני לא יודעת מה הקטע הזה שאני נורא רחמנית, וגם שמתיחסים אלי מגעיל, עדין יש בי את החמלה הזו...
בקיצור ההורים היו נגד ורק הרעילו לי את הראש ובתוך תוכי רציתי אבל חשבתי, מה עכשיו? אני אהפוך להיות אמא, הוא ימשיך להתנהג אלי כמו חרא.. וראיתי את החיים שלי, כאילו, תהיה לי ילדה מהממת כי שנינו נראים טוב וכאב לי כל כך. אבל נתתי להם להשפיע עלי ועשיתי הפלה.
מבחינתו להיות בזוגיות, אני צריכה תמיד שיהיה בשבילו אוכל, לדאוג לו, לכבס לו, להביא לו את זה, להכין לו את זה כל דבר קטן אפילו קורנפלקס עם חלב הוא מבקש ממני לשים לו. כאילו ראבק אני יודעת שאתה עובד קשה, מזה קשה? אתה גבר זה התפקיד שלך, אתה לא איזה מזכירה במשרד. אבל אתה לא יכול להרים את התחת שלך אפילו לדברים הקטנים כל דבר תבקש ממני? ממתי נהייתי משרתת? ולמה אני עושה את זה בשבילך? אין לי עמוד שדרה? אני חסרת אופי? משהו נעלם לי, נעלם בי.. כואב לי... עכשיו הוא ישן פה ואני מנסחת את השאלה כדי להעלות אותה מחר בזמן שהוא בעבודה ואני לא מפסיקה לבכות... איפה האני העצמי שלי? אני לא זוכרת... מאז אותה הפלה... הוא לא מפסיק להזכיר לי את זה, גורם לי לרגשות צער קשים... ואני במצב נורא מבולבל כי מצד אחד אין לי כח יותר לדיקטטורה הזאת שלו, בא לי ללבוש איזה תחתונים שאני רוצה וללכת לאן שאני רוצה בלי שיעשו לי סרטים על זה. אין יום שאנחנו לא רבים, כל פעם הוא מוצא על מה לריב איתי, בין אם זה איפה המפתח שלו,ולמה לא חיבקתי אותו בלילה כן כן, גם על זה הוא רב איתי, וצועק, מרים את הקול ואפילו מקלל. היום למשל רבנו בגלל שאני נותת לי לראות בחורות בין טיוב וסוג של פורנו כזה, ובהתחלה בכלל לא הסכמתי אבל אחרי זה חשבתי שזה לא הוגן כי זה סה״כ אינטרנט אבל שיראה את זה רק איתי, אבל אמרתי לו טוב די... בוא נפסיק לראות את זה, זה מספיק, אחרי זה הוא שולח אותי להכין לו משהו לאכול ואני שואלת אותו מה הוא רואה, בזמן שאני מבשלת, אז הוא אומר לי נו דיי תעזבי אותי... ואחרי זה אני באה ואני רואה שהוא רק רואה תחת של בחורות והרבה וכל זה בזמן שאני מבשלת לו, מה תגידו על זה? אני אישית התעצבנתי והתחלתי לבכות. כאילו מה נותנים לך אצבע, אתה רוצה את כל היד?.. זה די מעליב...
האמת כרגע יש פחות אלימות פיזית, אבל אין יום שהוא לא מטיל בי איזה קללה או שתיים, או שלוש.... וזה כואב לי... אני אוהבת אותו, או לא, כבר לא יודעת... אולי רגילה.. הוא אומר שהוא אוהב אותי וכל פעם מצטער על זה, על מה שהוא עושה לי, לפעמים אפילו בוכה. מה עושים? מה אתן הייתן עושות? איך הייתן יוצאות מזה? או איך הייתם פועלות? מצטערת על החפירה... אבל באמת שאין לי אף אחד אחר....
לא אכפת לי אני מעלה את השאלה עכשיו.