היי לכולם אני נועה ואני תכף בת 24
כל החברים והחברות שלי אלה שבגילי ואלה ששנה שנתיים מתחתיי כבר התחילו תואר וזה מדכא אותי ברמות שרק אני לא מצליחה להיסגר ולהתחיל
תעודת הבגרות שלי ממוצעת, הפסיכומטרי לא גבוה (610), אליו הגעתי אחרי 3 פעמים של פסיכומטרי ומרגישה שאין לי כוחות לעשות עוד אחד, רק רוצה להתחיל כבר ולהתקדם בחיים. בינתיים אני תקועה בין עבודות זמניות כשחברות שלי לומדות מדמח ולכולן גם יש חבר והחיים שלהן נראים הרבה יותר זוהרים משלי ואני מתביישת
החלום המקורי היה גם ללמוד מדמח אבל אין לי את הציונים לזה, אני גם לא מסתדרת עם מתמטיקה ומחשבים אלא יותר אנשים, אז קשה לבחור, על אחת כמה וכמה בתחום ההומני ולשבור את הראש איך להתקדם בתחום הזה וגם מבחינת השכר
אמורה ללכת לייעוץ תעסוקתי אבל לא אופטימית לגבי זה, בינתיים גם נראה לי נכנסתי קצת לדיכאון כשאני רואה את כולם מתקדמים וחלק אפילו מתחילים תואר שני, ורק אני עובדת במוקד שירות לקוחות, ההורים יושבים לי על הראש מתי אתחיל כבר ללמוד ולעשות עם עצמי משהו, אחים שלי רומזים שאני עצלנית... מרגישה מאכזבת מבחינת ההורים האחים והסביבה (כל האחים שלי הייטקיסטים עם משפחות שהתחילו ללמוד וסיימו בגיל צעיר), שאפילו בדייטים מסתכלים עליי מוזר ובטח חושבים שאני מתעצלת ללמוד, כשאני יושבת עם חברות כולן מדברות על החבר והתואר והטיולים בחו"ל, רק אני תקועה, אין לי יותר מידי צרות טפו טפו אבל פשוט לא מוצאת את האושר בשום דבר, מרגישה גרועה וטיפשה, כל היום עסוקה בלנסות להצטדק ביני לבין עצמי, הביטחון העצמי ברצפה
בסוף אתפשר ואלמד משהו אבל תמיד תעוף לי מעל הראש המחשבה הזאת של כמה אני גרועה ביחס להרבה אחרים, איזה מאוחר התחלתי, כמה אני מאכזבת לעומת האחים שלי, כמה אני פחות טובה מחברות שלי....
יש לכם עצה בשבילי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות