סובל ממש מההתנהגות של אישתי אבל כואב לי על התינוק הקטן שלנו, מה כדאי לעשות?

שלום לכולם,
אני בהתלבטות מאוד קשה ומבקש את עזרת הגולשים במענה על השאלה מה כדאי לעשות או לא לעשות.

אני נשוי במשך שנה וכמה חודשים ולפני חצי שנה נולד לי ולאשתי תינוק מתוק שהביא הרבה אור ושמחה וכמובן מחסור בשעות שינה, עייפות וגם לא מעט תסכולים כמו שכל הורה, בייחוד לילד ראשון, יודע.
לפני החתונה היו לי ולאשתי לא מעט ריבים אבל גם הרבה רגעים יפים. היו לי סימנים למה שעלול לקרות אבל או שהתעלמתי או שהכלתי את זה - קריזות, דיבור לא יפה וחוסר הבנה ותקשורת (מדי פעם) אבל סה''כ הסתדרנו לא רע וגרנו יחד 5 שנים בדירות שכורות לפני החתונה

הכינו אותי מראש לכך שבשלבי ההיריון ואחרי הלידה ההורמונים משתוללים ויש תנודות קיצוניות במצבי הרוח. באמת היה נורא קשה להכיל את זה בהתחלה אבל אני חושב שהצלחתי בסך הכל לא להוסיף שמן למדורה שאשתי נמצאת בקריז ולא להגיב בתוקפנות. עכשיו, כשהתינוק בן חצי שנה - יש מצבים שאני ממש ממש סובל מההתנהגות שלה שבעיניי מאוד משפילה. גם כשאני מנסה לעשות טוב היא תיתפס על דבר קטן שלא מוצא חן בעיניה ותזרוק לי הערות פוגעניות. לעיתים היא מקללת ואומרת דברים חמורים. מציין שאני שק החבטות. התינוק, ברוך השם, מקבל הרבה חום ואהבה משנינו והטיפול שלה בו מסור ומעורר השתאות. בכלל, בכל הקשור לעבודות הבית (אני מהגברים שמשתדלים לעזור אבל אין לי מיומנות כמו שלה) - הכל מתוקתק, מסודר נקי ובאמת במובן הזה היא אישה לתפארת. הבעיה שאין שמחה בבית, היא עוינת אותי מאוד גם כשאני מנסה לרצות אותה. יש מצבים שאני נורא סובל מכך. אני אחד שלוקח לו זמן "להתחמם" אבל כשאני מגיע לנקודת רתיחה אני משיב אש וכשאני בעצבים היא נאלמת דום. בכל אופן, זה נעשה בלתי נסבל ואני מאוד רוצה להשתחרר מהקשר הזה. לא רואה איך זה מחזיק מעמד.

מצד שני, כואב לי על התינוק המתוק שרק יצא לאוויר העולם. הוא מתקשר כל כך יפה, מחייך ומטופל היטב. אני מפחד להפקיר את הגורל שלו ומודאג לגבי העתיד שלו אם נעשה את הצעד הזה. שנינו לא מגיעים ממשפחות עשירות, מוותרים על מותרות ודברים שאינם נחוצים כדי לחסוך כל שקל. יש לי אחריות ואני מאוד חושש מאוד לעשות את הצעד הזה כשהוא בגיל כל כך קטן.

סליחה על החפירה. אשמח ואודה לעצתכם