גרתי עם חבר שלי אצל ההורים שלו ואחותו אמרה שהוא עושה הרבה יותר ממני, מה לעשות?

קמתי לפני כמה ימים לבוקר שלא ציפיתי לו.. אני גרה שנה ומשהו עם חבר שלי בבית של ההורים שלו, אותי חינכו שבנים ובנות זה שיוויוני בהכל כל דבר שגבר יכול לעשות אישה יכולה וגם להפך. אני ובן זוג שלי שנתיים ביחד נתתי לו הכל קניתי לו מלא דברים וקניתי תמיד אוכל מכספי הפרטי הכנתי אוכל ניקיתי דברים שלא ציפיתי מעצמי לעשות שרוב הזמן הוא ישב ולא עשה כלום. אז באותו בוקר לפני כמה ימים קמתי בן זוג שלי יצא מהחדר חזר מתוסכל שאלתי מה קרה והוא ענה לי ״ההורים שלי אמרו שאנחנו לא עושים כלום בבית״ זה לא היה לי נעים לשמוע דבר כזה אז אמרתי שאני כן עושה שזה מוגזם שהוא לא מגן עלי (יש לציין שכל זה בגלל סיר שהוא לא שטף ואמר לי שהוא כן) ושעדיף שאני יחזור לבית שלי אוקי סבבה הגענו להסכם שאני יחזור לבית שלי אירגנתי תיק והכל הלכנו לאוטו אחותו באה איתנו והתחילה להגיד שאני לא עושה כלום שהיא רואה את בן זוג שלי עושה בהרבה יותר דברים ממני (הלוואי וזה באמת היה ככה זה היה פותר לי לפחות 70% מהריבים שלנו) ושאמרתי לה שהוא לא עבד הרבה זמן ולפי דעתי אם אני הולכת לעבודה והוא נשאר בבית הוא אמור לעשות את הדברים האלה והיא אמרה לי ש״אישה צריכה לעשות יותר מגבר״ סליחה? יש לגברים נכות על היותם גברים? אני בת 19 אין לי ילדים ושיהיה לי אני גם יצפה מבעלי להיות שיוויוני ולהתנהג כמוני אבל בנוסף אין לי ילדים הוא לא ילד שלי אני לא יבשל וינקה אחריו אנחנו לא נשואים אפילו שאחותו אמרה לי שהוא עושה הכל ושאני לא עושה כלום בכיתי את החיים קיבלתי התקף חרדה הייתי מתה מתה בישביל שמישהו ידאג ויפנק אותי כמו שפינקתי אותו וברגע שהיא יצאה מהחדר הוא אמר לי ״עדיף שניפרד זה יעשה לשנינו חיים טובים יותר״ באותו רגע יצאתי מהרכב והלכתי ברגל לבית שלי עם תיק כבד לבד בוכה את החיים על זה שאני ״לא אישה מספיק טובה״ אחרי שבוע שהייתי בבית חזרנו. חזרתי אליו לבית ישנתי שם לילה אחד ויום למחרת הלכתי לעבודה הוא רק הלך לראיון עבודה והתלונן על זה ולא רצה להכין אוכל לבד רצה ״עזרה״ בסוף אני קמתי והכנתי הכל אבל מה אתם אומרים? מה כדי לי לעשות? אני לא רוצה להיות בסיטואציה כזאת של ״לא מספיק אישה״ ובטח ובטח לא של להוכיח כי אני יודעת מה שאני שווה