זה אחד הערבים הכי קשים שהיו לי מזה הרבה זמן
אני מאיר, אני בן 20, התחלתי עתודה ויצאתי ממנה באמצע
אני אמור להתגייס ממש ממש בקרוב למסלול קרבי ויש לי פחדים וחששות טבעיים.
היום ישבנו כל המשפחה וצפינו בחדשות,
בחדשות ראו את משפחתו של החייל השבוי כשהאנשים שם מדברים ובוכים
הם אמרו דברים מאוד מרגשים, התאפקתי לא להזיל דמעה...
ואבא שלי, שישב איתנו, התעצבן מאוד על עצם הופעתם בטלויזיה והתחיל להגיב בחריפות, התחיל לומר שזה לא בסדר שמתעסקים איתו בכלל, ושאסור לתת למשפחה במה, ושאסור לעשות "באזז" סביב זה כי כל דבר כזה רק מעלה את מחיר השבוי.
ואז אמא שלי התערבה והם התחילו להתכווח ולריב, אמא שלי מאוד התרגשה מהדברים והיא צעקה על אבא ואמרה לו "איך אתה יכול להגיד דבר כזה שיש לך ילדים", ובאמת התחיל כאן ויכוח שיצא מכלל שליטה.
במהלך הריב הוא בכלל טען שגם אסור לשחרר אותו בעבור שום מחבל...
היא התחילה לשאול את אבא שלי שאלות קשות על מה חס וחלילה יקרה אם אני הייתי במקום השבוי, ואבא שלי לא ידע לענות כמעט על אף שאלה.
זה היה דיון קשה מאוד עד כדי כך שעליתי באמצע לחדר והקשבתי למעלה עם דמעות
למה אבא שלי מדבר ככה בלי רגשות? איפה ההתחשבות שלו כלפי המשפחה והמצב?
כמו שכתבתי בתחילת הפוסט, אני עוד מעט מתגייס לקרבי.. ורע לי. יש לי גוש ענק בלב...איך אני יכול להתגייס ככה לקרבי עם הדעות האלה של אבא שלי?
מה יקרה אם חס וחלילה יקרה משהו, אני מרגיש שאבא שלי ישאיר אותי בשבי...
הייתי חייב להעלות כאן את השאלות האלה ולפרוק. המחשבות מציפות אותי
:(