להיפרד ממנו לתקופה לבדוק איך אסתדר לבד ואולי יותר אצליח כי אהיה מרוכזת יותר?

היי אני גרה כבר שנה וחצי בארצות הברית שהגעתי לכאן הכרתי מישהו, הכל הלך מושלם אנחנו התאהבנו, אנחנו נהנים ביחד המשפחות שלנו מכירות אפילו עשינו טיול עם האימהות והכל באמת הולך חלק.
שטוב לנן הכי טוב לנו בעולם אבל יש חלק אחד שהכי קשה לי איתו.
שהוא בן אדם עם מצבי רוח משתנים, הוא הרבה פעמים נמצא בכעס מטורף, ולפעמים הוא נופל למין דאון כזה שהוא יכול לא לדבר איתי יום שלם
אם קורה משהו רוב הפעם הוא לוקח הכל לרמה קיצונית ( כאילו סוף העולם קרה ושום דבר לא יכןל לסדר את זה ) נכנס לאנטי ומבקש שקט או נעלם קצת ממני או מרגיש מרוחק
ואני מנסה בדרך לא דרך טיפה להרגיע וכו׳ ואז זה חולף לכמה זמן ואז בא הדבר האחר.
אני בן אדם אופטימי חזק, אני עצמאית וטסתי לפה לבד.
אני הכי מאמינה שמשהו רע קורה פשוט להעביר את זה הלאה ולהמשיך ולהבין שבעיות תמיד יהיו.
אבל הוא לפעמים ההפך מזה ואני מרגישה שזה כמו מעמסה עליי לפעמים.
כי אנחנו גרים בחול ואין לי פה יותר מידי חברים ומשפחה שיעזרו לי להכיל את זה או לאן לברוח.
וגם הרבה פעמים המשפחה והחברים קשה להם להבין את מה שאני באמת עוברת איתו וגם לא רוצה כל כך לשתף כדי שלא ילחצו.
אנחנו עובדים ביחד גרים ביחד, וחיים בחול
ככה שאנחנו 24/7 ביחד זה מאוד אינטנסיבי למדנו לאהוב את זה ואנחנו ממש כאילו בנינו מערכת יחסיים מכבדת עם מרחב והכל הולך באמת סבבה אנחנו לא רבים יותר מידי ( חוץ מהפעמים שנכנס בו המצב רוח הקיצוני ואז העצבים נופלים עליי או שאנחנו לםעמים מתווכחים שזה גם בסדר ) אבל החוסר אופטימיות הזו השינוי מצבי רוח קיצוניים מקשים עליי בתהליך שלי. אני רוצה להצליח בחיים יש בי רצון בלתי מוסבר ואני גם בטוחה שאצליח וזה שהוא ככה לפעמים נורא מוריד אותי.
הוא יכול להיות שבוע עם אנרגיה מושלמת והכל יהיה טוב עד שיבוא הדבר הזה שיוריד אותו ובום. מהתחלה וככה זה כמו גלגל שלא נגמר
בנוסף אנחנו עובדים במכירות אני מצליחה לייצר כסף אבל הוא קצת פחות מצליח ממני, וכאילו במשך שנה וחצי הבן אדם לא עושה כסף. לא ממש הצליח לחסוך.
הוא פה כבר כמעט שנתיים וחצי ואני חושבת שאולי אפילו הוא מרגיש באיזשהו מקום דחוק.
אני לא יודעת, אבל אני רק בת 22 ואני מרגישה לפעמים שהכל גדול עליי ושאין כבר עם מי לדבר ושאולי זה שניפרד יעשה טוב.
ויתן לו קצת אולי חוסן נפשי, כי כרגע אני זו שעושה כמעט הכל אם זה במשימות הבית ( לבשל לנקות לסדר וכו) ואם זה גם להיות עמוד התווך.
כן יש פעמים שהוא מרים אותי ועוזר לי אבל גם אני לא נותנת יותר מידי מקום לנפילות שלי כי אני מפחדת שזה יבלבל אותו
בזמן האחרון אני חושבת על לחזור לארץ כי אני מרגישה שהאנרגיה שלי ממש עליו, ממש חשוב לי שיהיה לו טוב ואני מרגישה שבארץ שאתרכז בעצמי ואעשה מה שאני רוצה לעסוק בו אני אצליח.
אבל ויש כאן אבל גדול תמיד החלום שלי היה לגור בארהב ועכשיו אני מרגישה שכאילו אני בצומת דרכים כל כך מסובכת
אני כבר לא יודעת מה לחשוב, כל המצב הזה לפעמים גורם לי להרגיש טיפה דיכאונית או טיפה מוריד את המצב רוח.
אני מרגישה שאולי זה לא זה ( הזוגיות ) אבל לפעמים מרגיש לי שזה הכי זה ושלא לוותר ו שבסוף המסע הזה יהיה טוב.
עברנו הרבה עליות ומורדות במהלך השנה וחצי הזו ועכשיו כעקרון מצאנו את מקום הנחלה שלנו.
יש לפניי 3 חודשים משמעותיים ( מבחינת עבודה ) ואני מקווה שאצליח למצות אותם.
השאלה שלי מה לעשות
האם להיפרד ממנו לתקופה ולבדוק איך אני לבד איך אני מסתדרת אולי יותר אצליח כי אהיה מרוכזת רק בעצמי ? מצד שני אהיה לבד בלי בן זוג שבן זוג בחול זה ממש עוזר כי יש לך עוד מישהו שהוא הכי קרוב אליך ואתה אף פעם לא לבד
האם לחזור לארץ ופשוט לסיים עם הכל
או להשאיר ככה ולתת לעצמי דד ליין ולראות מב קורה
חשוב לציין שהוא תמיד אומר שהוא עובד על זה והוא ינסה לשפר את זה, כן קיים שיפור אבל לפעמים יש בי תחושות קשות בטירוף של בדידות וחוסר וודאות מה יהיה איתנו.
אני לא רוצה לאבד את עצמי או להרגיש שאני מבזבזת זמן חשוב לי להצליח בחיים ואני מקווה שאני עושה את הצעד הנכון.
תעזרו לי לחשוב תעזרו לי להבין מה אני רוצה מעצמי אני מרגישה בסיטואציה מאוד מבלבלת.
תודה