אני בצער גדול בעלי החליט שאנחנו לא מתאימים אחרי כמה שנות נישואים . נכון הייתי קצת אובססיבית אליו ולא נתתי לו את החופש שרצה אבל כן הייתה אהבה והוא תמיד עם השכל אנחנו לא מתאימים מתאים לך גבר של בית אני לא כזה ולא כזה דתי וכו' . אמת שעד הרגע שעזב את הבית לא ממש ויתרתי על העקרונות שלי אבל כשהבנתי שזהו הוא נחוש להתגרש הסכמתי לוותר שלחתי הודעות הכל ולא עוזר הוא חסם אותי הזמין לי משטרה שאני מטרידה הוציא נגדי צו הרחקה לא מוכן שאף אחד ידבר איתי מהמשפחה שלו .... נשארתי לבד ובמצב מאוד מאוד קשה בוכה ימים לילות הוא נהנה עם חברים ואני לבד לא מסוגלת להתגרש בשום אופן מתגעגעת מרגישה שלא יכולה ליצור התחלה חדשה ... תסבירו לי למה מי שעוזב חוסם מי המציא את העלבון והצער הזה הרי אנחנו נשואים היינו יחד כמה שנים למה ככה לנתק מה הסיבה שחוסמים ? בכל מקום אני נתקלת באנשים שאומרים לנתק טלחסום ולא חושבים שהצד השני מת מצער כי לא נותנים לו להסביר את עצמו אולי יש שינוי למה לשים את הראש באדמה ולא לשמוע מה הפחד הגדול אפילו שיחה אחת לא מוכנים לעשות איזה מין אנשים יש בעולם האכזר הזה אין פחד מהבורא שיחור לו ולא כלום ..?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות