שונא את אבא שלי ומתלבט אם לעבור לפנימייה בשנה הבאה

היי אני עובר הרבה דברים בזמן האחרון וחשבתי שאולי לשתף יוכל לעזור לי וגם אולי לעשות לי קצת סדר בראש טוב...אז הסיפור שלי מתחיל בכיתה ח-ט(שנה הבאה אני עולה ליא')לא הייתי ילד כול כך פופולארי והיה ביריון אחד שתמיד הציק לי וצחק עליי על כלום והרגשתי שאני חייב לעשות משהו אז התחלתי לעשן(אני יודע שזה מעשה ממש דפוק)והיום הגעתי למצב שאננ גומר חבילה בשבוע...בכיתה ט המצב השתפר והמצב המשפחתי היה בסדר...בכיתה י עברתי לבית ספר חדש מחוץ לעיר לא הצלחתי להשתלב כול כך והתחברתי ל 3 ילדים מוזרים שאיתי בכיתה כי לא הייתה לי ברירה...בחודשים הראשונים אני ושתי החברים הכי טובים שלי התחברנו עם חבורה גדולה מחוץ לעיר שהרימה מאוד את המצב רוח...והצליחה להשכיח את המצב החברתי הנוראי בבית ספראבל אז התחלתי להידרדר בלימודים ואיתם המצב המשפחתי...אני ואבא שלי התחלנו לריב בהתחלה על הציונים הגרועים ואחר כך הוא גילה שאחד מהחברים הכי טובים שלי מעשן וציווה עליי להפסיק לדבר איתו ואחר כך ציווה עליי להפסיק לדבר אם החבורה הגדולה שפגשתי מחוץ לעיר בגלל שהם "לא נראים לו"..אני כמובן לא הסכמתי וזה גרר עוד ריבים..(אני יודע שזה נשמע ריבים ממש קטנים אבל אלו היו ריבים נוראיים)אחרי המירבות על הנושאים האלו התחלנו לריב על כול שטות קטנה שבהן הוא ציין כמה פעמים כמה שאני חלש גרם לי להרגיש רע עם עצמי העיף אותי מהבית נתן לי לישון בחוץ ועוד הרבה דברים שפשוט קשה לי להיזכר בהם...כול המירבות האלו הביאו למצב של דיכאון כבד ומחשבות אובדניותהפסקנו לדבר כבר בערך 5 חודשים (חוץ מהריבים שנמשכים כול יום)הריבים האלו השפיעו עליי וגרמו לי לעשן יותר(גם סמים)כי זה היה הדבר היחידי שהרגיע אותי ועזר לי להתמודד...אמא שלי הסתכלה על כול המירבות וניסתה למנוע אותם ללא כול הצלחה.בזמן האחרון אני מבלה את הלילות ללא שינה ובכי לכרית במצב של חוסר אונים מוחלט...אני שונא את אבא שלי(נשמע כמו ילד מרדן בגיל הנעורים אבל זה ממש לא זה)ואני מרחם על אמא שלי שלא יודעת במי לבחור...בי או באבא שלי...כפי שאני רואה את זה המצב רק ילך ויהפוך לגרוע יותראז כרגע ישלי החלטה נורא גורלית לעשות...להישאר בבית ספר בלי חברים(מהבית ספר) בלי מוטבציה בלי רצון לילמוד או להשקיע..או האפשרות השניה לעבור לפנימיה...הפנימייה תעזור לי לברוח מכול הבעיות בבית אבל אני צריך להישאר שנה וגם שם אני לא מכיר אף אחד ויכול להיות יותר גרוע...ועוד בעיה בקשר לפנימיה היא אמא שלי...שממש לא רוצה שאני יעבור כי הוא דואגת לי וממש רוצה שאני יהיה לידה וזה פוגע בה מאוד...ואני מרגיש חרא עם עצמי בקשר למעבר לפנימיה...טוב...זה הסיפור שלי בקצרהמי שרוצה להגיד שזה גיל ההתבגרות ושזה יעבור יכול פשוט לסתום תפה.תודה מראש