אני לא יודע מה אני מנסה להשיג מהפוסט הזה, אבל אני מרגיש שאני חייב לפרוק.
כמה שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי לבד, ביסודי תמיד הייתי מסתובב לבד בהפסקות וגם תמיד אמרו לי בפנים שלא רוצים לדבר איתי, בחטיבה אובחנתי כסובל מהתקפי פאניקה (למרות שמהיסודי כבר סבלתי אבל זה לא השפיע עלי ביום יום) עם הזמן ההתקפי פאניקה שלי גברו והתחילו להשפיע עלי ביום יום ואז עזבתי לחינוך ביתי, במהלך החינוך ביתי אבל למרות הכל יצא לי להיכר מהחטיבה 3 חברים אבל עם העזיבה נותק לי קשר עם 2 חברים ונשמר רק קשר עם חבר אחד שבסוף ניתק איתי קשר ללא סיבה, עד לגיל 18 הייתי לגמרי לבד עד שהתחלתי ללמוד במכללה מקוונת בגלל המצב של החרדות וההתקפי פאניקה, לרמות שבמכללה יצא לי להכיר כמה חברים חדשים שהיה לי איתם נושאים משותפים וכיף גם הקשר איתם יתפרק, 2 מהם פשוט סיימו כבר את הלימודים ובגיל יותר מבוגרים ממני ככה שהם צריכים להשקיע יותר במשפחה שלהם ובבית והחבר ועם החבר השלישי פשוט קרתה סיטואציה לא נעימה אז הקשר איתו נותק, פשוט כרגע בגלל שהתחום שבחרתי ללמוד קשור למחשב אז אני מוצא את עצמי כל היום פשוט משחק במחשב ולומד למקצוע שאני רוצה וכדי לפצות על הבדידות אני פשוט יושב שעות בפורום אחר שהוא כמו הפורום הזה ואני פשוט מנסה להכיר אנשים חדשים אבל גם ללא הצלחה, אז יוצר מצב שאני בהזמן האחרון חמש בלולעות בגלל ההתקפי פאניקה אני לא יוצא מהבית והדרך היחידה שלי להכיר אנשים זה דרך האינטרנט, אני מכיר אנשים דרך האינטרנט ואז כשהקשר איתם מתנתק אני מקבל תסכול עוד הפעם, ובאמת שאני מנסה להתמקד בלימודים ובתחביב שאני אוהב אבל זה קשה, לא משנה כמה אני מנסה אני כן זקוק לקשר חברתי ובגלל המחסור הזה בסוף אני גם מדרדר בלמידה שלי, ובכנות שפשוט כל חג שדורש אינטרקציה חברתית כמו יום העצמאות אין לי עם מי לצאת ואני פשוט מרגיש בדידות כפולה בחגים האלה, מבאס אותי המצב שאין לי את מי לשתף ברגשות, אין לי עם מי ללכת לים וכו...
אני באמת אשמח לטיפים איך אפשר להכיר אנשים חדשים במצב שלי :)
תודה מראש!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות