מרגיש שהזוגיות נפגמה במובן כלשהו ואני לא בטוח מה החלק של התינוק בזה, מה לעשות?

שלום לכולם
נשוי 3 שנים ולפני חצי שנה נולד הבן הראשון שלנו
קיבלנו באהבה את השינוי בתא המשפחתי ואנחנו מאוד נהנים מלגדל אותו.
יחד עם זאת, אני מרגיש שהזוגיות נפגמה במובן כלשהו .
החלק האינטימי נמצא במעין שיקום עקב עניינים פיזיים אחרי לידה ומתקדם בקצב שלו...בינתיים משתפר אך היחסים לא כמו פעם כמובן
בנושא התקשורת הזוגית אני מרגיש שאני טעון ומתוח בלי פרופורציה.
אשתי שתהיה בריאה עושה דברים בהיסח דעת שאמורים לעורר אי נוחות רגעית אצל אדם ממוצע אבל אצלי זה מעורר סערת רגשות
לדוגמה, הפעלתי איזה מכשיר חשמלי שלא נדלק ומייד עלתה לי בראש מחשבה שאשתי זרקה חלק שבלעדיו המכשיר לא עובד ,מלמולים לעצמי על כמה שהיא פועלת בלי לחשוב ועוד מילים לא יפות ובסוף אני האדיוט שלא הפעיל נכון את המכשיר ולא היה חסר שום חלק...
מקרה אחר שהיא שמה משהו חשוב שלי במקום שהייתי צריך לחפש הרבה...הוציא רותי מדעתי ..
דברים קטנים שקשורים לגידול התינוק...קשה לי מאוד לשמוע אותו בוכה ומשתולל ואני מנסה להרגיע כמה שיותר מהר ואשתי בגישה יותר מתונה ממני וזה מתפרש אצלי כאדישות שמרתיחה אותי(תוסיפו ברקע את הבכי...)
אבל...עדיין מרגיש לי שאני סוג של מחזיר אש לא למקום שממנו נורתה אליי...וזה כל כך רע !!!

יש לי קול הגיוני בראש שאומר לי באופן ברור שהמקור לכעס זה לא אשתי למרות שאולי הדברים הקטנים האלה מציקים קצת , ושהתגובה המוגזמת שלי היא תוצר של פרשנות עקומה שלי בלבד
הבעיה שהקול הזה מופיע רק אחרי שאני נרגע ואחרי שאשתי נעלבת מהחוסר סבלנות שלי
(אבהיר למען הסר ספק אין תגובה של צעקות קללות או חלילה אלימות מצידי !!!)

אני לא יודע מה החלק של התינוק במצב הזה...
עברתי משבר משמעותי בעבודה שגרם לי למפח נפש מתמשך והיום זה מאחוריי אבל אני לא יכול לסבול את המחשבה שאני מכניס כעסים מיותרים אליי למשפחה ואולי אנע אוגר דברים ממקומות אחרים..
אשתי מדהימה, אם למופת ולביאה אמיתית ומעבר לזה שלא מגיעה לה דרמה על כל שטות, מגיע לה בהחלט שאסתום על שטויות כאלה קטנות...

איך מונעים מאירועי החיים להכנס לתא הקדוש הזה שנקרא משפחה? איך עושים הפרדה בין מתחים וכעסים של אלף דברים אחרים לבין בעיות מהותיות ואמיתות בבית