היי, זו פעם ראשונה שאני פורקת אבל אני באמת מרגישה צורך,
אני ואמא שלי לא ממש בקשר ואני אסביר-
מגיל קטן מאוד אני ואמא שלי רבנו בלי סוף ( אמא שלי חרדית ואני בחרתי בדרך קצת שונה והיה לה קשה לקבל את זה)
רבתי איתה על שטויות כמו כל נערה מתבגרת, שנאתי אותה וחשבתי תמיד שכל זה קשור למריבות האינסופיות שלנו..
כיום אני בת 20 ואמא שלי עושה הכל ואני באמת אומרת הכלללל כדי להיות איתי בקשר אני התבגרתי,השתנתי
כולנו כבר לא מה שהיינו פעם…
ואמא שלי כבר לא מחפשת לריב איתי היא מחפשת רק קשר אבל אני- אני רחוקה ממנה ובמילים עדינות סולדת ממנה בלי שהיא עושה לי שום דבר.
אז נכון עברתי את הגיל בו רבתי איתה בלי סוף ועברנו את זה שכל אחת בחרה בדרך שונה זו לא הנקודה
אני פשוט לא אוהבת אותה ובלי סיבה
אני ממש לא מחבבת אותה ולא מעוניינת בקשר איתה.
וכשתמיד דיברו איתי על זה שאמא יש רק אחת אמרתי
שאני מכירה בה רק כי היא באמת אמא שלי ואם היא הייתה סתם מישהי בשבילי ( חברה וכדומה) לא הייתי פוזלת לכיוונה ..
וזה עצוב לי
מאודדד
למה זה ככה ?? למה אני כל כך לא אוהבת אותה
אני כל כך מזלזלת בה ולא בכוונה
היא כאילו לא חשובה לי למרות שהיא מנסה כל הזמן ליצור איתי קשר והיא כל כך מקסימה!!!!!
ואני כל כך רוצה קשר עם אמא כל כך רוצה וכל כך מקנאה בחברות שלי שיש להן קשר מדהיםםם עם אמא שלהן
אבל אני לא רוצה אותה!!! אני לא אוהבת את האישה הזו!!
אני יודעת שאני נשמעת דפוקה
אבל אתם מצליחים להבין אותי???
זה הגיוני שבת לא אוהבת את אמא שלה??
וזה לא בגלל המריבות המטופשות בעבר זה שטויות.
עם אבא שלי רבתי הרבה יותררר עד היום!! אבל אותו אני אוהבת בכל ליבי ואת אמא שלי פשוט לא
לא אוהבת אותה!! לא אוהבת את האדם שהיא!!
זה הגיוני??
אוף עצוב לי כל כך
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות