מנסה להלחם במלחמות הפרטיות שלי לבד ולפעמים מרגיש לי שזה כבד עליי, עצות?

אני לא אחד שבדרך כלל שואל דברים כאלה בפלטפורמות כאלו אבל לא באלי להפיל את התיק הזה על האנשים הקרובים לי ולהכניס אותם לסרטים עליי ועל מה שעובר עליי ולכן אני אשאל את זה פה

בכל מקרה אני בחור דתי בן 21 ובסך הכל החיים שלי הם חיים נורמאלים כמו של כל בחור בן 21 לדעתי
אני חייל שמשתדל לבצע את העבודה שלו כראוי וגם היחס שאני מקבל זהה מצד המפקד שלי הקשרים שלי עם הסובבים אותי בצבא נורמאלים לחלוטין ואפילו יש צחוקים ורוב הזמן אני דיי בסבבה בצבא ואין עליי איזה עין רעה או שום דבר כזה או אחר
בסופשים אני יוצא עם חברים לכל מיני מקומות אם זה למסעדות או לסרטים או לכל בילוי כזה או אחר שיעלה על דעתכם ושוב הקשרים שלי איתם סבבה לחלוטין ואני מאוד אוהב אותם וגם הם מאוד אוהבים אותי
אני גם בקשר מצוין עם כל המשפחה (המצומצמת) שלי ואני אוהב לצחוק איתם וגם איתם אני מבלה והיחס של ההורים שלי מצוין לגמרי ואני משתדל לכבד אותם מאוד ובאמת שאם הייתם מסתכלים עליי מהצד הייתם רואים חיים נורמאלים לחלוטין כמו כל בחור בן 21 בלי שום בעיות בכלל
יש לי רק בעיה אחת והיא בעיה דיי גדולה והיא שלרוב אני מזייף רגשות ולרוב אני פשוט מנסה לזייף צחוקים וחיוכים ופשוט דוחף לעצמי 1000 מסיחי דעת אם זה טלפון או מחשב או טלויזיה או יציאה עם חברים רק בשביל לא לחשוב על זה ופשוט אומר לעצמי בראש "אם אני אתעלם אולי זה ייעלם" וזה פשוט לא נעלם אף פעם לא משנה כמה אני מנסה
טוב אז אני אפרט לכם קצת יותר ממה אני חושב שזה נובע
אז ככה - את רוב חיי חייתי בתור ילד מאוד שמן שהחברה דיי דחתה אותו והתייחסה אליו כמו לזבל ועברתי לא מעט מקרי בריונות בחיים שלי
ובעקבות זה פיתחתי שנאה עצמית ונגעלתי מעצמי והענשתי את עצמי והדרך שלי להתמודד עם העובדה שאני לא רצוי בחברה הייתה התבודדות, אפשר להגיד שפשוט חייתי בסגר עם עצמי
במהלך השנים היו כאלו שהתייחסו אליי יפה וכיבדו אותי אפילו שהייתי מאוד שמן אבל תמיד אמרתי לעצמי בראש שהם מתייחסים אליי יפה נטו כי הם מרחמים עליי ולא כי הם באמת רוצים להיות בחברתי ואם הם היו יכולים הם היו מנתקים את הקשר בהזדמנות הראשונה שהייתה להם שלא תפגע בי קשה מדי (כמובן שלאחר כמה שנים חלקם הגדול באמת ניתק קשר בגלל מעברי בתי ספר והתגייסות לצבא וכאלה ויצא שככל הנראה צדקתי)
בכל מקרה אני כבר לא שם, ירדתי במשקל הרבה מאוד ואני יחסית נראה יותר טוב (אני עדיין קצת מלא) ואני משתדל להתאמן ולאכול נכון כי אני פשוט לא מוכן לחזור להיות היצור שהייתי פעם
עכשיו לגבי הנקודה שאני מזייף רגשות - אני נוטה לסתום את הפה אם אני עובר חרא של תקופה (כמו בזמן האחרון) פשוט כי כל החיים גדלתי בידיעה שאם אני אבכה תרתי משמע על כמה חרא לי בחיים החברה פשוט תצחק יותר ותשפיל אותי ותתייחס אליי כמו לזבל ותגיד לי שאני בכיין אפס ושאני לא "גבר" כמו מה שקרה לי בעבר
הרבה פעמים אני פשוט משחק את עצמי שהכל כרגיל ואפילו צוחק ומסתלבט על הבעיות שלי עם אחרים וגם בכללי משדר עסקים כרגיל מה שנקרא כשבכללי בא לי לצעוק לשמיים "שמישהו יעזור לי!!!!"
אני יודע שאני חיי בזמנים מאוד שונים ושאני צריך להפסיק לחיות בעבר אבל חטאי העבר פשוט רודפים אותי ומציירים לי מציאות מעווותת של מה יקרה אם אני אגיד את האמת ואת מה שאני באמת חושב ושאני לא אצא "גבר" ואתמודד עם החרא שלי לבד כמו שאני רגיל לעשות.
כמובן שבעקבות זה שאני מזייף רגשות אני לרוב מסכים לכל בקשה שמבקשים ממני ופשוט כועס על עצמי על זה שהסכמתי לבקשה הזאת כי הרי אם אני צוחק ומבסוט מהחיים מה שנקרא למה שאני לא אזרום עם הבקשה שביקשו ממני?
לגבי המלחמות הפנימיות שאני עובר אני לא מרגיש בנוח לפרט עליהן בפורמט הזה אבל אתם יודעים לכל אחד יש את החבילה שלו כמו שאומרים...
בקיצור אם מישהו הרגיש את התחושה שהוא נלחם במלחמות שלו לבד ומתוך הרגל של זמנים עברו והוא מעדיף לזייף רגשות ויצא מזה אני אשמח לעצה
אם קראתם עד לפה אני מאוד מעריך אתכם!!!