אין לי אנשים בחיים, חברים, חברה, מרגיש לבד ובודד, איך להתגבר על קושי כזה?

היי,
תודה מראש לכל מי שיפנה מזמנו/ה לקרוא ולהגיב.
אני בחור בן 24, אין לי חברים, מאז שאני זוכר את עצמי כל אדם שהייתי איתו בקשר, מסיבה מסוימת הקשר דעך מאוד מהר והתנתק.
לא היו לי חברים בתיכון, תמיד הייתי ״העוף המוזר״ שלא מוזמן לשום מקום. גם כשהייתי מנסה לחתור לאינטראקציה בין אישית עם אנשים שעל פניו נראו במצב זהה לשלי לא הייתה הצלחה.
בצבא אותו הסיפור, ניסיתי אף יותר לגשת לאנשים למרות הקושי ולהכיר אך זה לא עזר ותמיד איכשהו החברים היו רק ״חברים לאותו הבסיס ולאותו התפקיד״, אך לא מעבר לכך.
עובד עם אבא שלי בעסק המשפחתי, כך שביומיום אני כן ״נחשף״ לאנשים, אך מצד שני מרגיש שאני תקוע בבועה מסוימת שאי אפשר לצאת ממנה כי זו לא עבודה/מסגרת שמאפשרת לי להכיר אנשים בני גילי.
גם בתקופות מסוימות שהיה לי חבר פה חבר שם, תמיד אני הייתי היוזם. בין אם זה שיח בוואטסאפ, שיחת טלפון או מפגש. כשהייתי מנסה לקבוע לסופ״ש תמיד הייתה סיבה או תירוץ לכך שלא יכלו להיפגש איתי.
בפעמים המעטות שכן הציעו לי ״לצאת״ זה היה רק לבתי קפה במהלך השבוע אך לא מעבר, למרות שהיו לאותם אנשים חברים להכיר לי.
לא מבין איפה אני מפספס ומתפספס עם אנשים שמוביל לכך שלא רוצים להכיר אותי לעומק.
עד כמה שידוע לי אני לא סנוב, מאוד שקט בטבע שלי אך יודע לפתוח את הפה כשצריך.
אני בחור מאוד קשוב, יודע להיות איש שיח מעולה, אכפתי ומתחשב באופי שלי ותמיד אני נותן ללא ציפיה לקבל משהו בחזרה.
אני בחור מאוד נאה ולא חסר לי משהו בפן החיצוני.
ניסיתי למצוא תחביב כדי להסיט את מחשבות הבדידות שהורגות אותי מבפנים והתחלתי להתאמן במכון לפני שלושה חודשים, אך מרגיש ללא מוטיבציה ורצון לשום דבר
כל אדם שאני פוגש ומה שאני לא מנסה, שמים לב למשהו אצלי ומתרחקים ממני.
אחרי שנים שאני מנסה להתקרב וזה אף פעם לא עובד, אני מיואש כבר מלנסות.
אני רואה אנשים בני גילי, חלקם עם בנות זוג, חלקם עם חברים ששמרו איתם על קשר מהתיכון והצבא, יוצאים וחוגגים את החיים בעוד שאני ללא חבר אחד.
אין לי מי לשתף ועם מי לדבר, כל יום שעובר אני חוזר ומסתגר בחדר
לא יודע מה דפוק בי ובאופי שלי, מרגיש כמו איזה יצור נידח שאף אחד לא רוצה להתקרב אליו
איך מתגברים על קושי כזה וממשיכים הלאה?