קיבלתי פטור מהצבא ואני בתקופה לא קלה בכלל, אני אצליח להפוך לאדם שאני רוצה להיות?

שלום לכולם ותודה שנכנסתם,

קצת רקע עלי- בת 18, תלמידת כיתה יב כיום מאזור המרכז. אני גרה אצל ההורים אבל אין לי תמיכה מהם בשום פרמטר- בין היתר כלכלי. דואגת לעצמי להכל מבחינה אישית.

קיבלתי פטור מהצבא לאחרונה (מסיבות רפואיות מאוד מאוד מוצדקות, אז אני מבקשת לא לשפוט על זה- כי משתמטת אני לא.), ואני תוהה מה לעשות עם עצמי-

אני בתקופה לא קלה בכלל. אבודה, לא מוצאת את עצמי, בלי חברים או משפחה קרובים, חייבת כסף אז עובדת כל יום בשביל משכורת זעומה בעבודה מאוד מתישה.
בניגוד לשאר בני גילי שחושבים על לסיים בית ספר, להתקרחן קצת ואז להתגייס, אני צריכה להתחיל לתכנן את החיים האמיתיים בשלב מוקדם הרבה יותר. והשאלה היא- איך?

אני מסיימת בית ספר בציונים טובים ועם רעב נוסף ללמוד, הפעם באופן אקדמי- תחום שמעניין אותי, משפטים. ובשביל ללמוד צריך כסף.
אני אישית יכולה ללמוד רק במכללה - דבר שעולה המון כסף (שם לרוב לא צריך פסיכומטרי) עקב דיסקלקוליה חריפה שהעניקה לי פטור משיעורי מתמטיקה בבית ספר. אני לא יודעת או מבינה מתמטיקה בשום צורה שהיא. אם הייתי- עוד הייתי מנסה להילחם על מבחן פסיכומטרי.

מגיל 14 אני עובדת לפרנסתי. בכל עבודה שהיא- אם זה מסעדות עד השעות הקטנות של הלילה בכל מיני תפקידים (ואפילו זכיתי להיות מנהלת פעמיים לתקופות מאוד ארוכות ולהרוויח יפה לגילי) ואם זה בעבודה שאני בה עד היום- מוקד כללי כזה של שירות.
אבל אני רוצה להתקדם.
אני מרוויחה משכורת כזאת שאני לא יכולה לצאת איתה לחיים האמיתיים ולהתקיים בכבוד.
אני רוצה לחסוך ללימודים אבל אני רוצה לעשות את זה בדרך שבה הנשמה שלי תפסיק להישחק- אני רוצה עבודה טובה, מעניינת, שתתאים לי.

בקרוב מסיימת בית ספר בציונים מאוד טובים ובתעודת בגרות מלאה, אבל למעסיקים זה כנראה לא יזיז כל עוד אין לי תואר ביד- המטרה שלשמה אני כל כך נלחמת. כל כך משתוקקת להיות משהו בעולם. כל כך רוצה להרגיש משמעותית, חשובה, נראית בעיני מישהו.

אני יודעת שיש לי יכולות, והצלחתי להשיג המון דברים לבד- אבל כרגע אני פשוט לא רואה אור בקצה המנהרה.
אני מפחדת להיתקע באותה משכורת כל החיים ולא להצליח להתקדם.
אני מפחדת להיות כל החיים השקופה, זו שאף אחד לא רואה.
בבית ספר אין ולא היו לי חברים, הפוך- תמיד כולם היו צוחקים עליי שאני עם ספר בהפסקות (כי לא היה לי עם מי להיות, הם תמיד לעגו לי וכל ניסיון שלי להתקרב נפל לתהום)
לא יצאתי לשום טיול שנתי ואפילו לספר מחזור של סיום התיכון לא הצטלמתי.

אני רוצה לפרוחולא לשקוע אל עצמי, רוצה עבודה משרדית אבל כזו שאתה מרגיש בה באמת יעיל.

האם יש לי סיכוי לפרוץ את תקרת הזכוכית ומאדם כל כך שקוף וקטן שכל חייו איש לא רואה- להפוך להיות האדם שאני רוצה להיות? ואם כן, איך עושים את זה?

אשמח לעצות מכם, אנשים יקרים. ובבקשה- גם אם יש לכם ביקורת, העבירו אותה בצורה מכבדת.