האמת שאני לא אוהבת לפנות לעזרה כי אף פעם לא פניתי לעזרה מאף אחד. תמיד הדחקתי ונתתי לזה זמן... רציתי להתמודד לבד, זה לא עזר... אבל אני אנסה... הבעיה היא כזאת: אני מרגישה שהכל כבד עלי... אני גרה עם סבתא שלי (היא מבוגרת, אין לה שום בעיה. אני גרה אצלה מנוחות של אמא שלי וגם שלי בגלל הזוגיות שלי, (אין טענות כלפי זה)אני לא יכולה להשכיר דירה לבד מכל מיני סיבות... (לדוגמא: מחלת רקע)אני לא מבקשת שירחמו עליי בגלל זה כי למדתי לחיות עם זה וזה בסדר גמור. אני מרגישה שבגלל שאני גרה עם סבתא שלי אז אני צריכה לעשות הרבה.. גורמים לי להרגיש פחות טובה בגלל שאני לא יכולה לעשות את הדברים ה"נורמלים" כמו כל אדם רגיל (חתונה, בית, ילדים, לשלם חשבונות וכו,... כל הדברים הגדולים האלה) אבל מצד שני, בבית אני עושה כמעט הכל בזמן שאחרים נחים וחיים את החיים שלהם. רוצים אותי רק כשצריכים ממני משהו... ככה, לא נראה לי שבאמת איכפת למישהו ממני... זה פוגע בי מאוד! ניסיתי לדבר על זה וצעקו עלי כי טענו שזה לא נכון ואני מדמיינת... אני מרגישה שבגלל שאחרים "יותר" ממני אז אני לא שווה בין שווים. נכון שאני צריכה קצת עזרה בדברים הגדולים שציינתי קודם, אבל אני עוזרת בבית אפילו יותר ממה שאני מסוגלת ואני כבר שחוקה נפשית... זאת לא קינאה בא-ף א-ח-ד!! אני מרגישה רע ומאוד עצובה אבל כלפי חוץ אני מראה שהכל טוב ולא מדברת מילה כי זה לא יעזור! יש לי עבודה מסודרת ובן זוג מושלם. הוא היחיד שבאמת מקשיב לי!
מאוד קשה לי ואני כבר לא יודעת מה לעשות! אני לא אוהבת לדבר על המשפחה שלי אבל אני חושבת שאין ברירה...
לפעמים אני בוכה כי כבר נמאס לי!! אני לא יכולה הכל לבד ולהרגיש כמו זבל של מישהו (סליחה על המילים האלו) אבל אני כבר לא יכולה יותר!!!!! מה אפשר לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות