בת הזוג שלי עישנה בשבעה של סבתא שלה אז ניפרדתי ממנה, פעלתי נכון?

היי לכולם,
בת הזוג שלי באמת הייתה האישה המושלמת מבחינתי, הבחורה הכי יפה והכי חכמה שנתקלתי בה והתאהבתי בה בשנייה הראשונה שראיתי אותה. הייתה רק בעיה אחת- היא הייתה מעשנת סיגריה מדי פעם עם חברים ומבחינתי זה היה קו אדום. בפעם הראשונה גיליתי שהיא מעשנת אחרי איזה שלושה חודשים ביחד ורציתי להיפרד ממנה אבל אז היא אמרה לי שגם ככה היא מעשנת פעם באף פעם סתם בשביל הכיף אבל שבשבילי אין לה בעיה להפסיק אז נשארנו ביחד.
מאז היינו ביחד קרוב ל4 שנים והאהבה בנינו רק הלכה וגדלה והרגשתי כמו הגבר הכי בר מזל בעולם. אבל אז אחרי בערך שנה ביחד היא מדי פעם חזרה לעשן פעם ב סיגריה במפגש עם חברים, אבל באמת שזה היה ממש פעם באף פעם (כי ברוב המוחלט גם היינו יוצאים ביחד ככה שלא באמת היו לה הזדמנויות לעשן) אז השתדלתי להתעלם אבל אז לפני חצי שנה זה פתאום ממש הפריע לי ושוב ביקשתי ממנה שתפסיק לחלוטין והיא הסכימה, וגם ביני לבין עצמי החלטתי שדי ושעם כמה שאני אוהב אותה אני לא רוצה בת זוג שמעשנת ולא אכפת לי שזה רק פעם בכמה חודשים ושבפעם הבאה שהיא תעשן אני אפרד ממנה.
והיא באמת במשך יותר מחצי שנה לא נגעה בכלל בסיגריות עד שלפני שבועיים בערך סבתא שלה מתה, והיא הייתה ממש עצובה ויום אחד במהלך השבעה שהיתה אצל ההורים שלה הגעתי אחרי העבודה בלי להגיד לה אז קלטתי אותה יושבת בחוץ עם חברה שלה ומעשנת! וכשהיא ראתה אותי היא כיבתה את הסיגריה ואמרה שהיא מצטערת ושהיא פשוט הייתה במצב רוח ממש רע אז היא יצאה עם חברה שלה לעשן.
וכמו שאמרתי אני כבר החלטתי מלפני שאני אפרד ממנה בפעם הבאה שהיא תעשן אז פשוט באותו רגע כבר לא יכולתי להסתכל עליה יותר וזה היה היום האחרון של השבעה אז פשוט למחרת אמרתי לה שאני מצטער ושאני ניפרד ממנה והיא ממש בכתה אבל מבחינתי אני לא מסוגל להיות עם מישהי שמעשנת ולא אכפת לי מה הסיבה, כי אם היא לא מוכנה להפסיק היא תמיד תמצא סיבה. אבל עכשיו עבר שבוע והיא ממש חסרה לי ואני כל היום בוכה ואני לא יודע אם עשיתי את הדבר הנכון.
כי אני מאוד מאוד אוהב אותה אבל פשוט לא מסוגל להיות עם מישהי שמעשנת! אז החלטתי לתת למוח שלי לשלוט בסיטואציה ולא ללב שלי, כי אם הייתי הולך עם הלב הייתי מתחתן איתה, אבל אני פשוט לא הייתי מסוגל אחרי שראיתי אותה עם הסיגריה