הכרתי לפני חצי שנה בחור מקסים, כיפי, רגיש ואכפתי שמבוגר ממני ב6 שנים ומרגיש מוכן להתמסד ולבנות משפחה.
התחלנו לבלות זמן ביחד ולהכיר יותר טוב, אפשר לומר שנישבתי בקסמיו ממש מהר בלי לחשוב יותר מידי, אבל עד מהרה התגלה צד בעייתי של הבחור כמו עבר של התמכרות לאלכוהול וקוקאין שנבע מבעיות רגשיות, אימפולסיביות וקושי רב בשליטה ברגשות. החלטתי לתת לו צאנס למרות העבר הבעייתי, כי נוצר בינינו חיבור שקשה להסביר, וגם בגלל שנגמל לגמרי לפני 4 שנים ואימץ אורח חיים והרגלים ממש טובים ובריאים, ברמה שקשה להאמין שהיה מכור בעברו. הוא גם הצליח להיגמל לגמרי לבדו ובעצמו, מה שבעיני מצביע על חוזק מנטלי מטורף - תכונה שלגמרי ראויה להערכה בעיני.
ככל שהזמן חלף התחלתי לשים לב שהוא דיי כבד וכל מריבה קטנה או ויכוח מעוררים בו חרדת נטישה ממש קשה שמתבטאת בבכי היסטרי והלקאה עצמית. הוא מסוגל לשבת ולבכות שעות ולהגיד על עצמו דברים נוראיים, ולא נרגע עד שאני יושבת שם איתו ומחבקת אותו ומרגיעה אותו, תוך הבטחות שלעולם לא אעזוב אותו. הבעיה כאן שהעניין הזה לגמרי מתיש כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יגרום לו להגיב ככה. אני מרגישה שהוא נפיץ לי מידי וקשה לי להתנהל בצורה טבעית לידו, כי אני לא יודעת מה יהיה הטריגר הבא שיכניס אותי לסרט תורכי. חשוב לי גם לומר שהוא אף פעם לא אלים או אגרסיבי ואף פעם לא איים עלי בשום צורה.
אני אובדת עצות כי הוא חשוב לי והחיבור שלנו באמת מרגיש קסום. אף פעם לא פגשתי מישהו כל כך רך, עדין ורגיש כלפיי שמלא באהבה ונתינה. מצד שני אני מרגישה כובד תמידי ועננת נפיצות וזה מקשה עלי להתמסר אליו ולהתאהב לגמרי. הלב אומר להישאר אבל הראש לברוח.
אשמח לכל עצה,הארה, הערה או תובנה, רק בבקשה תהיו אדיבים. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות