יש לנו פערים בראייה של סיטואציות, איך להסביר לו שהוא צריך להתבגר ולראות אותי גם?

ביחד שנה וקצת, גרים ביחד. התחיל בקטע לא רציני ותוך חודש הפך לזוגיות. אנחנו מאוד אוהבים!! למדנו להכיר, לתקשר טוב יותר ולהכיל אחד את השניה עם הזמן.
לא הכל מושלם, אבל לשנינו יש נכונות ועושים עבודה המון עצמית.
הרבה פעמים אני מרגישה שהבעיה המרכזית היא שהוא פחות בוגר ממני ואפילו ממש ילדותי לרוב.
יש לו דעות ילדותיות ולא ״משכילות״, הוא לא יודע מתי להפסיק עם הצחוקים המוגזמים שלו ליד אנשים, הוא חסר טקט ולא תמיד רואה את התמונה המלאה.
אני עמוסה וטרודה בלימודי תואר, עבודה, בעסק שלי ויש לי הרבה על הראש. לפעמים אני חסרת מצברוח (לרוב בסוף היום) סתם ככה מהיום והוא שם לב שאני קצת ״יבשה״ בתשובות שלי והוא שואל מה יש לי. ברגעים האלה אני לא תמיד מעכלת בעצמי מה לא בסדר ומה להגיד לו- אני רק יודעת שאני מבואסת או לא בטוב ואני אומרת לו הכל טוב או שישחרר אותי ושנדבר אחר כך.
מהצד שלו- הוא רוצה לדעת מה קורה כאן ועכשיו ולא מוכן לחכות שאני אהיה מוכנה לדבר. הוא ממשיך לשאול ולשאול (ולקבל ממני את אותה תשובה שהכל בסדר או שזה לא קשור אליו ושיעזוב אותי עכשיו ונדבר אחר כך) ולהתעצבן עליי שאני לא מספרת מה עובר עלי..
מהצד שלי- מרגישה שהוא לא קשוב לצרכים שלי באותו הרגע, שאני צריכה שהוא ישחרר ממני ויתן לי שקט כי עוד מעט זה יעבור לי לבד או שתכף אני ארגע ואבוא לדבר איתו כשאני יעכל בעצמי מה עובר עליי. הוא עושה לי לחץ וכועס עליי מה שרק גורם לי להתעצבן עליו שהוא לא עוזב אותי בשקט ומבין את המצוקה הריגשית שלי באותו רגע. הלחץ שלו הופך אותי ליותר ויותר קצרה בתשובות שלי אליו וחסרת סבלנות כי הוא לא רואה את התמונה המלאה ו״מוותר״ לי, אלא בוחר להיפגע מהחוסר מצברוח שלי ולראות רק את עצמו (זה שהוא מרגיש שהוא חייב לדעת עכשיו מה קרה) ורואה את הסיטואציה בצורה ילדותית שלא מכילה אותי בכלל (שכרגע צריכה שיעזבו אותי בשקט קצת).
זה קורה הרבה, גם כשאנחנו רבים הוא רוצה לדבר כאן ועכשיו כשאנחנו עוד עצבניים ואני רוצה לשוחח אחרי שאנחנו נרגעים ואחרי מחשבה עצמית של כל אחד.

הרבה פעמים אני מתעלה על עצמי (ומרגישה שאני מבטלת את עצמי והרגשות שלי) כי אני רואה את התמונה המלאה, מבינה שהוא בחוסר וודאות ואוספת את עצמי למרות הכל ומדברת איתו בשיא העצבים.קשה לי עם זה!

ניסיתי להסביר לו כמה פעמים שלפעמים הוא צריך פשוט להניח לי ולתת לי לעבור את מה שאני עוברת ולא להעיק עליי ואני אדבר איתו בהמשך והמצב לא משתנה.
אני כבר לא יודעת איך להסביר לו בצורה שיבין ויתחשב גם בי..מה לעשות?