שלום לכולם,
יש לי בת זוג שאנחנו יחד בערך חודש וחצי.
בתחילת הקשר, הרגשתי שהיא יותר יוזמת ומתעניינת בשלומי.
(היא אדם מאוד עסוק שמתמודד עם הפרעות מנטליות ולכן יש לה גם פסיכולוג, פסיכיאטר ותזונאי צמודים, בנוסף היא גם מתאמנת, מתנדבת ולומדת רפואה.)
במהלך הזמן, בעקבות סיבות שונות שבין היתר קשורים גם במצבה המנטלי המסובך והלא יציב במיוחד, התחלתי לשים לב שהיא הופכת מאוד פסיבית לעומתי.
ניסיתי לדבר איתה פעם אחת על המצב, על כך שמרגיש לי שהיא נעלמת, שאנחנו לא מתקשרים בכללי מספיק והיא הבטיחה שתעשה מאמצים כדי שהקשר שלנו יתקדם.
זה החזיק למספר ימים ולאחר מכן שמתי לב שהקשר ממשיך לדאוך.
החלטתי שלא אתן לזה להפריע ושאם צריך שאני אזום יותר אז אקבל את זה על עצמי, כי אני שם את טובת הקשר בעדיפות ראשונה.
לצערי, התחלתי לשים לב שזה שאני יותר יוזם אמנם גורם לה יותר לתקשר אך במידה ולא אעשה זאת, אני לא חושב שהיא תיזום.
היום, לאחר שלא דיברנו כיומיים, שאלתי לשלומה כי זכרתי שעדכנה לפני מספר ימים שהיא חולה.
היא ענתה לי מאוד קורקטי, שהיא לומדת למבחן.
אז חשבתי שזה מסמן משהו טוב ושאולי זה אומר שהיא מרגישה טוב יותר.
היא ענתה שהיא לא מבינה איך הגעתי למסקנה הזו ושהיא עושה את זה מלית ברירה.
עניתי קורקטי גם ופשוט נעלמתי מאז.
הפכתי להיות מעט אדיש, הרגש קצת ירד וישנה תחושה שאני לא חשוב יותר מדי.
אני פשוט מרגיש שאני כלום ושום דבר.
לא יודע כבר אם אני צריך לדבר איתה על זה או שאני פשוט צריך להיעלם וזהו.
אולי אם אעביר את הכדור למגרש שלה, אדע אם אני בכלל נמצא בעדיפות בחייה.
אשמח לעצה,
תודה לכל העוזרים שיענו.
אנונימי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות