נפרדה ממני בפתאומיות מוחלטת, בוכה בלי הפסקה ולא יודע איך להתמודד, מה לעשות?

אהלן, אתמול בצהריים, בפתאומיות מוחלטת בת זוגתי נפרדה ממני. אני מקבל את הסיבות שלה, כי אין לי ברירה. אבל בגדול קשור לזה שהיא דתיה ואני חילוני. למרות שהייתי מוכן לעשות כל התחשבות שבעולם!

היא הייתה הכל בשבילי, בת זוג, חברה טובה, פסיכולוגית, הכל. לפניה הייתי במצב רע מאוד, ואיתה, קשר של 7 חודשים - נדמה שהכל היה מושלם. לא כי הכל היה מושלם... אלא כי אחרי כל דבר שקרא מיד הייתי כותב לה. והפוך גם אליה.

בבוקר הפרידה דיברנו כאילו כלום, חזרתי מבית הספר ונפלה עליי הבשורה. אני ניסיתי להילחם, באמת שניסיתי.

לאחר השיחות בוואצפ בהן היא הייתה מוזרה ואף אמרה בין השורות שהיא רוצה פרידה... עשינו שיחה קולית.

היא לא אמרה שהיא אוהבת אותי בחזרה. זה שבר אותי. איך זה שלא היו סימנים מקדימים?
ואני בטוח שקשה לה, אני בטוח. ואני מאחל לה את כל הטוב שבעולם.

עזרתי אומץ, שלחתי לה עוד הודעה ואמרתי שאם נפרדים, אז נפרדים בטוב - ולא פרידה חד צדדית.
דיברנו, היה מגעיל, והיא אמרה לי שהיא רוצה שנעצור, for good.

היא שלחה לי כל מני דברים שהיא תכננה לשלוח לי ( ברכת היום הולדת שלי לדוגמה ).
ופשןט לא עיכלתי איך זה קרה.

עזבו את מאות ההודעות שאמרנו שנילחם, ששום דבר לא יפריד ביננו, שיחות על חתונה ילדים ועל מה לא.

אני פשוט לא מאמין.
דמיינו שיש לכם כוס, הכוס הזאת היא המקור לכל דבר טוב בחיים שלהם, היא האיזון שלכם, יום אחד היא מתנפצת לכם בפנים. ככה זה הרגיש. ממש כמו אובדן של בן משפחה.

אני כמובן שוכח כמות עצומה של פרטים.

בכל מקרה, אני מוצא את עצמי בוכה ללא הפסקה, מתבטל על המיטה, לא אוכל, לא שותה, אפילו לצחצח שיניים אני לא מצליח ( היינו מצחצחים ביחד ).

איך אני יכול לקום בלי לכתוב לה בוקר טוב? איך אני יכול לישון בלי לכתוב לה בוקר טוב?


שוב, המון פרטים על הקשר וכו וכו שאני לא כותב. אבל אני ממחיש את זה בסדר לפי דעתי.

אני מרגיש שלא משנה מה יקרה בעולם הזה, היא עדיין תישאר אהבת חיי, זה או היא או כלום. וככה אני מעדיף.

ובאמת הלוואי, הלוואי שהייתי יכול לחוות רק עוד יום אחד רגיל איתה, בלי משהו מיוחד, להצחיק אותה בפעם האחרונה, משהו.

אני לא מאמין שזה קרה לי, אני חשבתי שלעולם לא ניפרד, אני חשבתי שלעולם לא אבכה מדבר כזה. אבל החיים הפתיעו אותי.

תודה לכל מי שקרא, ותודה לכל מי שבתקווה הולך להגיב.