משיכה מינית באוויר עם הבוס שגילו כפול משלי

טוב זה מוזר לי מאוד אבל זה העניין - אני עובדת במסעדה שמתפקדת בלילות בתור בר פתוח. אני מלצרית שמה אבל כמעט רק בלילות, ורק להשלים חורים ככה שאני עושה בערך שתי משמרות בשבוע. המסעדה ברחוב שלי וזה מאוד קרוב לי לבית, ככה שקורה שאני מגיעה לשם עם חברים גם לא בזמן העבודה אם אני רוצה לצאת כי זה מאוד נוח ולא צריך לשלם על מונית.
ולפואנטה - יש במקום שני בוסים (בעלים ומנהלים). האמת שלושה אבל שניים שיש לי אינטראקציה איתם. אחד מהם אחראי כזה על התפעול, בנאדם רציני ובוגר והשני איש חיי לילה כזה, בלי משפחה וילדים, בלי משהו יציב בחיים שלו האמת (חוץ כמובן מעסק משגשג) שמסתובב בעיקר עם אנשים בני 23+ נגיד, כאילו אנשים מאוד צעירים ממנו. שניהם בני 35 פלוס מינוס.
אני בעיקר באינטראקציה עם הבוס הרציני. אני עובדת במקום כבר חצי שנה ובהתחלה בכלל לא הכרתי את הבוס ה"צעיר" יותר, אלא רק מול הבוס הרציני קבעתי משמרות וכולי. את הבוס הזורם יותר יצא לי להכיר עם הזמן, דבר הוביל לדבר ויצא לנו לדבר כמה וכמה פעמים בכמה סיבות שונות והיום כמעט כל פעם שאני יוצאת לשם שלא במסגרת העבודה אני מגיעה ללדבר איתו קצת... השיחה איתו זורמת ומאוד כיפית, ובאמת שהגיל המנטאלי של הבנאדם לא תואם את הגיל הביולוגי שלו. גג 25 אם תשאלו אותי. אני בוגרת מאוד לגילי ונוטה להסתובב הרבה עם חברים אחרי צבא (זה מוזר אבל זו אני, לא נכנס לזה עכשיו), ככה שהראש שלנו יחסית מתואם ומאוד נחמד לי לדבר איתו.
עם זאת אני מרגישה איזה משהו באוויר שמוזר לי קצת... יצא לי בעבר להיות עם אנשים שמבוגרים ממני ואפילו מאוד, ובאמת שגיל מבחינתי זה לא גורם שימנע ממני להתחבר לאנשים כי אני מאמינה שכימיה (לא בהכרח זוגית) לא נובעת מגיל, אבל במקרה הזה זה פשוט מוזר לי.
באמת שיש משהו מוזר באוויר. קשה לי להסביר את זה, וברור ששום דבר לא יקרה (עם כמה שזה מסעיר לחשוב על זה בהקשר של הבוס).
הוא הרבה מחמיא לי על איך שאני נראית (חשוב לציין שבשום שלב לא הרגשתי לא בנוח או מובכת. זה אף פעם לא בא בקטע ישיר של להתחיל איתי, אלא משהו שלא צורם באוזן או בוטה באיזושהי דרך). ואתמול הוא אמר לי משהו שלא גרם לי להרגיש לא בנוח, אבל גרם לי לתהות קצת. הם עמדו לסגור את הבר ואני אמרתי משהו על זה שהגעתי ממש מאוחר היום ובאסה שסוגרים כל כך מוקדם ושהייתי נותנת הכל בשביל להיות בראש או ללכת לשתות איפושהו (כי החברים שהיו איתי לא רצו לשתות כל כך ובאסה לשתות לבד) והוא בתגובה: "הייתי נותן הכל בשביל שתהיי מובגרת בשלוש-ארבע שנים". זו הייתה בדיחה שכאילו נבנתה על המשפט שאני אמרתי. זה היה קצת משעשע באותו רגע אבל הוא הרגיש מאוד נבוך אחרי זה ואמר שהוא מצטער אם הוא גרם לי להרגיש לא בנוח ושהוא זה שצריך להרגיש לא בנוח. באמת שהרגשתי עם זה בסדר, אני לא מובכת אף פעם מגברים שמדברים אלי בצורה כזו - אבל הוא? לא הייתי מופתעת (בגלל שכבר ציינתי שהרגשתי משהו באוויר) אבל פתאום הבנתי שאני לא מדמיינת ושאולי זה לא רק אני מרגישה את זה...
אינמצב שמשהו יקרה אבל אני צריכה לעשות משהו? אני מפחדת שאני שולחת סימנים שאני לא שמה לב? או יותר גרוע - שאולי אני כן שמה לב ולא בוחרת לעצור את זה? וכמה שאני יודעת שזה אסור ככה עולות לי תהיות של "זה לא יהיה נורא כל כך" ו"למה לא בעצם?". אני יודעת טוב מאוד למה לא אבל המצב הזה ממש מיוחד... קיצר בעיקר חלקתי, עכשיו אני אשמח לשמוע מכם מה אתם חושבים :)