אני כבר בתקופה ארוכה שאני לא זוכר בכלל מתי התחילה להיות ככה דומיננטית שאני לא מרגיש את עצמי.
קשה מאוד לבטא אה זה במילים לא כול מה שמרגשים אפשר להסביר אבל אני ינסה
אני לא מרגיש כבר מעניין או מעוניין במשהו בכוכב הזה מרגיש כמו סתם דמות פשוטה כמו רקע של מישהו שלא קיים.
אני לא מרגיש חיי בכלל כאילו אני יושב מאחורי העיינים שלי וסתם רואה מה קורה עם הגוף שלי, אני גם לא מרגיש כלום מנטלית שום רגשות פשוט ניתוק מוחלט מהמציאות.
וזה רק פירור.
עוברים לי דברים בראש דברים הזווים אני לא רוצה בכלל לספר את זה ככה בפומבי יחשבו אני פסיכופת.
אני יודע ששום דבר מזה לא יקרה לא יודע למה.
אבל אני יודע שזה אפשרי כי שום דבר לא עוצר את עצמי
אותם מחשבות הם בכלל לא לפגוע בעצמי או באחרים אם זה מה שאתם חושבים אבל בתכלס כשאני מנתח אותם אני מבין שאני סתם רוצה להרגיש חיי וזה בא לידי ביטוי במחשבות קיצוניות.
אני בצבא בתור לוחם בגזרה סבבה אז יש מה שיעסיק אותי קצת אבל אני חייב קצת חופש לנפש להרגע מהכול אני בסופ״שים סתם מתבטל עם חברים או לבד כדי לנוח אבל לא כדי להרגע כי אין זמן או כוח…
מרגיש גם שאין מי לשתף במה שקורה והולך איתי החברים פשוט לא האנשים המתאימים ההורים פשוט לא יבינו ובנות פשוט מטומטמות בלי לפגוע
לא יודע מה לעשות עם עצמי בא לי פשוט להשאיר את הנשק בבסיס וללכת לחפש את עצמי.
ללכת להתבודד בארץ או בשום מקום פשוט חייב שקט לראש
סמים חרא ולא עוזר בשיט סתם מבלבל יותר
אני חושב אל אלוקים בזמן האחרון כי גדלתי דתי ועכשיו אני חושב לעצמי אולי זה מה שחיפשתי כול הזמן אבל אז אומר לעצמי מה כבר השתנה בשנים האחרונות באלוקים ובדת סתם דרך חיים….
קיצר אני אבוד מה עושים