אני עכשיו בתקופה שכל מישהי שנראית טוב ברחוב לא מפסיקה לעלות לי המחשבה לראש של "למה אני לפחות לא מנסה להכיר אותה? לדבר איתה אפילו דקה?". מרגיש שאני מפספס הזדמנויות, מאבד את הגבריות והביטחון העצמי שלי כל פעם שזה קורה כי באמת מרגיש שאין לי זמן להיכנס לזה.
עם כל הלחץ שלי לגבי האזרחות ועם חוסר הביטחון שלי עם בנות אני כבר לא יודע אם אני רוצה בכלל מערכת יחסים עכשיו, זה מרגיש לי כמו 2 דברים מופרדים ואני כן הלכתי ופתחתי שיחות עם עשרות בנות אבל אני אף פעם לא מצליח להתקדם משם כי אני לא סגור אם אני באמת רוצה את זה עם כל התחושות שיש לי עכשיו לבנות. כאילו הלב רוצה את זה, המוח לא.
מה אני עושה? מקריב את הזמן להתגבר על הבלוק הזה ולוותר על לימודים אחרי שחרור או פשוט להתעלם בכוח ולהגיע לאזרחות עם התוכניות שלי? אפילו שלהיכנס ללימודים עם הבלוק הזה יכול להשפיע עלי לרעה.
אני שנה וחצי עם התחושות האלה, כבר לא יודע מה לעשות.