אני בת 19, בערך מגיל 14 התחלתי לחוות דיכאון ומאיזור הגיל הזה גם התחלתי לפגוע בעצמי, חצי שנה לפני הגיוס הפסקתי עם המנהג הזה וכשהתגייסתי ההרגל חזר,
התגייסתי באפריל 22, בתחילת השירות הייתי פקמצית והייתי עושה 11/3, באיזה שהוא שלב גם שברתי לעצמי את האצבע בשביל לקבל כמה שיותר גימלים, הלכתי לקב״ן שקבע לי תור לפסיכיאטר שהביא לי התש 4 ופרופיל 45 כרגע אני נמצאת ביחידה שאני ועוד מישהי אחת היחידות בערך שעושות יומיות, אין לי פה חברים ממש, אני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן ושאני לא מצליחה לצאת מהדיכאון, אני עובדת אחרהצ כמעט כל יום ככה שאין לי יותר מידי זמן לעצמי ובכללי פשוט מרגישה שאני לא יכולה להחלים מהבעיות הנפשיות שלי בזמן שאני בצבא, אני יודעת שכביכול אני ביומיות ואין לי מה להתלונן אבל אני פשוט מרגישה מתוסכלת, יושבת ולא עושה כלום, מבזבזת את הזמן, מרגישה לבד, הדיכאון חזר, התחילו גם קצת הפרעות אכילה, ברור לי שהמצב הנפשי שלי לא יקום ויפול על הצבא אבל אני מרגישה שאני כרגע צריכה לצאת מהמערכת ולעשות באמת מה שעושה לי טוב ולנסות להבריא ולקבל את עצמי
מצד שני מפחדת שאתחרט, לא בדיוק מצליחה להבין למה אני בכלל נשארתי עד עכשיו במערכת הזו ובכללי נורא קשה לי לקבל החלטות