להפסיק ליזום שיחות ופגישות
שלום לכולם,
מרגיש לי שבת הזוג שלי לא משקיעה בי ואם כן, אז ממש בקושי.
את רוב הפגישות, השיחות או אפילו ההודעות בוואצאפ אני יוזם ואם היא צריכה ליזום, אז אולי במקרה הטוב היא תשלח לי סימן חיים פעם ביומיים או לפעמים אפילו כמעט שלושה ימים.
בכל מקרה, אנחנו לא מדברים הרבה לצערי, לפעמים אפילו מרגיש לי שאולי היא לא רוצה בכלל לדבר איתי :(
המצב מאוד מתסכל אותי אך יש גם את הצד שלה בסיפור.
בגדול, לא מדובר בקשר סטנדרטי, הכרנו דרך חברים משותפים מהאינסטגרם ומשם התחלנו לצאת מספר דייטים עד שהחלטנו להגדיר את עצמנו כזוג.
אנחנו ביחד כבר כמעט חודשיים.
היא צעירה ממני בכמעט ארבע שנים, לא היו לה בני זוג לפניי מכיוון שהיא התחילה להתמודד עם הפרעות אכילה בגיל צעיר, בסביבות 17 בערך, שהתפתחו בסופו של דבר לאנורקסיה איתה היא מתמודדת כיום, היא עברה אישפוז רציני לפני שנה, היא נמצאת רוב השבוע במרכז שיקום, לומדת, הולכת לפסיכולוג ולפסיכאטרית, הולכת לתזונאי, מתאמנת, עובדת ובין לבין מנסה לשלב אותי בכל הסיפור.
עכשיו, אני מודע לכל זה והאל יעיד עד כמה אני נותן את כל כולי כדי לתמוך בה ולתת לה את הספייס כשהיא חווה ירידות, אבל בתחילת הקשר, הרגיש לי שהיא יותר מנסה ליזום והיום הרבה הרבה פחות.
אני מרגיש אליה דברים שלא הרגשתי אצל בנות זוג קודמות ואני מאוד אוהב אותה, באמת בכל ליבי, היא חשובה לי מאוד, אבל כל כך קשה לי הנתק הזה והחוסר ביוזמה מהצד שלה… וגם זה שהיא לא ממש מפרגנת לי… אני לפעמים מרגיש כל כך בודד… אני מנסה כל הזמן להיזכר בכל המסגרות שיש לה, אבל אני לא מבקש הרבה, רק קצת תשומת לב ומדי פעם גם להיפגש.
חברים,
מה הייתם עושים במקומי? מה דעתכם על הסיטואציה? מה עליי לעשות?
אני לא יודע אם עליי לדבר איתה על הנושא כי אני לא רוצה להישמע נידי וגם אני לא רוצה להעביר ביקורת עליה.
תודה מראש לכל אדם שיעזור או אפילו רק יקרא,
מיכאל.
מרגיש לי שבת הזוג שלי לא משקיעה בי ואם כן, אז ממש בקושי.
את רוב הפגישות, השיחות או אפילו ההודעות בוואצאפ אני יוזם ואם היא צריכה ליזום, אז אולי במקרה הטוב היא תשלח לי סימן חיים פעם ביומיים או לפעמים אפילו כמעט שלושה ימים.
בכל מקרה, אנחנו לא מדברים הרבה לצערי, לפעמים אפילו מרגיש לי שאולי היא לא רוצה בכלל לדבר איתי :(
המצב מאוד מתסכל אותי אך יש גם את הצד שלה בסיפור.
בגדול, לא מדובר בקשר סטנדרטי, הכרנו דרך חברים משותפים מהאינסטגרם ומשם התחלנו לצאת מספר דייטים עד שהחלטנו להגדיר את עצמנו כזוג.
אנחנו ביחד כבר כמעט חודשיים.
היא צעירה ממני בכמעט ארבע שנים, לא היו לה בני זוג לפניי מכיוון שהיא התחילה להתמודד עם הפרעות אכילה בגיל צעיר, בסביבות 17 בערך, שהתפתחו בסופו של דבר לאנורקסיה איתה היא מתמודדת כיום, היא עברה אישפוז רציני לפני שנה, היא נמצאת רוב השבוע במרכז שיקום, לומדת, הולכת לפסיכולוג ולפסיכאטרית, הולכת לתזונאי, מתאמנת, עובדת ובין לבין מנסה לשלב אותי בכל הסיפור.
עכשיו, אני מודע לכל זה והאל יעיד עד כמה אני נותן את כל כולי כדי לתמוך בה ולתת לה את הספייס כשהיא חווה ירידות, אבל בתחילת הקשר, הרגיש לי שהיא יותר מנסה ליזום והיום הרבה הרבה פחות.
אני מרגיש אליה דברים שלא הרגשתי אצל בנות זוג קודמות ואני מאוד אוהב אותה, באמת בכל ליבי, היא חשובה לי מאוד, אבל כל כך קשה לי הנתק הזה והחוסר ביוזמה מהצד שלה… וגם זה שהיא לא ממש מפרגנת לי… אני לפעמים מרגיש כל כך בודד… אני מנסה כל הזמן להיזכר בכל המסגרות שיש לה, אבל אני לא מבקש הרבה, רק קצת תשומת לב ומדי פעם גם להיפגש.
חברים,
מה הייתם עושים במקומי? מה דעתכם על הסיטואציה? מה עליי לעשות?
אני לא יודע אם עליי לדבר איתה על הנושא כי אני לא רוצה להישמע נידי וגם אני לא רוצה להעביר ביקורת עליה.
תודה מראש לכל אדם שיעזור או אפילו רק יקרא,
מיכאל.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025