כן
אני והבן זוג שלי מנהלים מערכת יחסים במשך שנה וחצי, הכרנו בעבודה והיה אהבה מהרגע הראשון שנפגשנו.
זה פעם ראשונה של שנינו בזוגיות רצינית וטובה מהרבה בחינות כמו תשוקה, כבוד, אוזן קשבת, חיבור מטורף ואהבה בלי סוף.
חוויתי דכאונות קשים בשנים האחרונות, ומאז שהכרתי אותו אני מרגישה מאושרת, הוא עושה לי טוב בחיים האלה. אבל הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא מאותה הדת, וזה אישיו בגלל הסביבה.
אנחנו לא מפרסמים את הזוגיות שלנו, לא הרבה יודעים עליה. המשפחה שלו גילתה לפני חודשיים ולא מקבלת את זה, ואצלי רק 2 יודעים ומקבלים, את השאר לא שיתפתי כי אני יודעת שלא יקבלו.
אני וחבר שלי עשינו היום פעם ראשונה שיחה פתוחה בנושא. תמיד התחמקנו מלהיכנס לשיחה הזאת כי הדחקנו את הפחד שנצטרך יום אחד להיפרד.
דיברנו ואמרתי לו שלא מפריע לי ההבדל של הדת ושאני רוצה לחיות את החיים שלי בדרך שלי ולא ממה שאחרים חושבים ומכתיבים, גם לא משפחה.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי כלכך אבל זה בלתי אפשרי ושהסביבה שלו נגד זה.
נכון זה לא פשוט, אבל אני כן רוצה להילחם על זה. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו. וגם לו קשה אבל הוא פשוט מפחד ומכבד יותר למשפחה שלו, לעומתי שאני פחות מחוברת למשפחה שלי. אני מבינה את המקום שלו אבל בו זמנית מתוסכלת ובחרדות.
אני רק מחפשת עצות כי אין לי את מי לשתף, לא מחפשת שיפוטיות ולכן כותבת כאן באנונימי.
אנחנו עדיין ביחד, אבל יודעת שבחצי השנה הקרובה זה כנראה יסתיים. אני גמורה נפשית ועוד עכשיו זה השקט של לפני הסערה. מפחדת לדעת איך אהיה נפשית כשזה ייגמר. אני לגמרי רואה אותו לחתונה ולפרטנר לכל החיים, וזה הדדי אבל בלתי אפשרי. אני גמורה
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025