היי, אז יש לי כלבת מלטז.
זאת כלבה קטנה, כלבה של בית ומשפחה.
היא נושכת שהיא אנרגטית מדי (בעיקר בלילות) או לפעמים היא ככה משחקת איתנו.
היא בת שנה וקצת וזה לא שזה לא בסדר שהיא נושכת טיפה. שאומרים לה להפסיק, היא לרוב מספיקה.
עכשיו, אני בת 15 עם 0 אמפטיה כלפי בני אדם, וכל כך הרבה אהבה לחיות, לצומח וכל זה.
הכלבה הזאת היא הלב שלי, היא החיים שלי.
כל פעם שהיא עצובה, אני עצובה איתה. שהיא שמחה אני שמחה. היא הסיבה שאני חיה.
רוב היום אנחנו ביחד, ישר שאני חוזרת מבית ספר, והיא לרוב ישנה, כמו כל כלב רגיל.
חוץ מכמה טיולים, וקצת שאני משחקת איתה, אין לה פעילות מיוחדת במהלך היום.
כך שבערב היא מאוד אנרגטית.
ויוצא מצב שכל ערב ולילה, שהיא עם ההורים שלי, שמשום מה היא מעדיפה אותם על פני, היא מראה להם אהבה בדרך קצת שונה.
בין אם זה לקפץ במיטה שלהם או כזה ״לחפור״ במיטה שלהם, לפעמים זה לנשוך אותם חזק כדי שיתנו לה צומת לב או דברים בסביבתה וכדומה.
הכל בשביל לנסות לתפוס את צומת ליבם.
ומה שהם עושים זה להוציא את הכלבה מהחדר שלהם ולסגור את הדלת.
ניסיתי להסביר להם שזה לא הפתרון, שיש לה רגשות והיא נעלבת מהם.
אך ההורים שלי מאוד עקשנים, והם לא מוכנים להקשיב.
הם טוענים שהם חוזרים מאוחר ועייפים מהעבודה, שאין להם כוח ושהכלבה היא שלי, ואני צריכה לטפל בה כל הזמן.
אני מסכימה שהם עייפים, ולפעמים באמת הכלבה שלי מתישה, אך לדעתי הם טועים בהוצאתה מהחדר.
מה דעתכם? האם יש למישהו פתרון?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025