שהתגייסתי הרגשתי צורך להתבגר וזה מה שקרה לקחתי את עצמי בידיים ואנשים ממש החמיאו לי ועפו עליי גם כי הגעתי ליחידה ממש מובחרת. ואני חושב שעם כמה שניסיתי להתבגר ולהשתנות כל הזמן בטירונות הייתי צריך לשתוק ולסבול סתם והמפקדים היו משפילים ונתקלים אלינו מלא וויתרתי על על כך הרבה בשביל להגיע ולהישאר ביחידה ואחרי שסייתמתי טירונות יחידה נפלתי. ועכשיו שפתאום אחרי כל כך הרב זמן הביטחון שלי פשוט נעלם, כאילו לא היה קיים. אני מרגיש שאני יותר מידי מפחד ממה אנשים יחשבו עליי אני ממש שאני מגיע לבית בחמישי מסתגר בחדר כדי לא לראות אנשים שלא יחשבו עליי דברים ויראו איך הביטחון שלי נפל. אני מרגיש שצהל דפק אותי הביטחון שלי לפני היה בשמיים ועכשיו לדבר עם המפקד שלי אני מתבייש, אני לא יודע מה עובר עליי אבל דברים לא טובים אני מרגיש לא שייך לעולם הזה כבר. הייתי גאה במי שהייתי ואני מסתכל על עצמי במראה ויורק לאופי העלוב שנהיה לי. אני רוצה לבנות אותו שוב אבל אני לא מסוגל לנסות. אני קורא לעצמי לוזר כי אני מוותר עוד לפני שאני מנס. רואה סיטואציות שאני יכול להיות חברמן וחברותי ולהשתתף בהם אבל אומר לעצמי שאתה לוזר מידי בשביל זה. חברים שלי הכי טובים מהמסיבת גיוס ומחול שלפני צבא אני לא מסוגל לדבר איתם בגלל שנפל לי הביטחון הוא פשוט נהלם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025