נסעתי לפני יומיים עם אחי ברכבת
הוא קטן ממני בשנתיים
אז נסענו, וישבו מולנו חבר'ה, שני בנים
ואחי תוך שניות נהיה חבר שלהם, כאילו שהם חברים כל החיים
זו סיטואציה שמוכרת לי כל השנים, וזה לא שאחי הוא בחור מיוחד
שיודע להיקשר לאנשים אקראיים, אני פשוט נתקלת בזה כל החיים
ביחסים בין בנים. יש איזה משהו שגורם להם פשוט להתחבר אחד לשני
בכל מקום ובכל סיטואציה, כאילו שהם אחים.
נגיד, אחרי חצי שעה, אחי כבר שם יד על הכתף של אותו חבר כסוג של סחבק.
האמת שאני פשוט מקאנה. יש איזו כימיה בין בנים שאני לא מוצאת ביחסים
שלי עם בנות וביחסים בין בנות בכלל. נכון יכולה להיות חברות טובה בין בנות
אבל בין בנים זו כאילו שותפות גורל, כאילו הם לא סתם קוראים אחד לשני "אחי".
הם גם מרשים לעצמם לשים יד אחד על השני בהיכרות של חצי שעה
מה שלעולם לא יקרה בין בנות שנתקלות אחת בשנייה במפגש אקראי ברכבת.
אם אנסה להתיידד ככה עם בנים, הם יחשבו שאני מתחילה איתם
וזה לרוב לא המקרה, אלא באמת הרצון הזה להיות סחבקית
אבל זה פשוט לא אפשרי כי אני בת ואני לא "אחד מהחבר'ה"
אני לא יכולה לשים עליהם יד על הכתף
אחי לא יכול לשים יד על הכתף של בת כלשהי שהוא פגש ברכבת
אני פשוט מקנאת, מקנאת באחווה המופלאה שאני רואה כצופה מהצד כל החיים
ופשוט חולמת להשתתף בה, אבל זה בלתי אפשרי
לסיום הסיטואציה, רק אספר שכשירדנו בתחנה, הוא נתן לשניהם "חיבוק של אחוקים"
איך זה דבר שמתאפשר? במציאות שלי זה נמצא רק בגדר של דימיון רחוק.
שאלתי אותו כמה פעמים, אין לו ממש תשובות
הוא פשוט אומר ש"ככה זה אצל בנים"
שהם הרבה יותר פתוחים מבנות ושאין להם רתיעה ממגע עם אנשים
כל עוד הם מאותו המין שלהם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות