חשבתי שמצאתי את הבן אדם שלי לכל החיים ואז הגיעו הנורות האזהרה, הוא היה נרקסיסט?

אהלן
אני לא יודע אם הייתי בזוגיות עם נרקסיסט או לא. אשמח לשתף. לא יודע אם אני כבר אשם בכל מה שקרה
חשבתי שהכרתי את הבן אדם שלי לכל החיים. מחזר אכפתי היה מתעניין עף עליי, חם אוהב והרבה מגע
עם הזמן אחרי תקופת ה״חיזור״ החלו נורות אזהרה-
אחרי כשנה וחצי ביחד
התחיל להתרחק כל הזמן דיבר איתי על חברים שלו ורצה להיפגש איתם 3 פעמים בשבוע ולפעמים 2… יש לי חרדת נטישה ואני ישר נכנסתי למצב של למה כל פעם להיפגש לבד עם חברים למה לא מפגשים זוגיים ביחד?
היה חוזר הביתה שיכור ומסטול מקנאביס ואז מתעצבן ואומר שהוא בסדר גמור ולא שתה ועישן כזה הרבה.
שנאתי את ההתמכרות שלו לעישון כשביקשתי שיפחית את הכמות-הוא נהיה עצבני עם מצבי רוח, כמה פעמים שיקר לי בנושא ולא באמת הפחית.
כשהוא באמת הוריד את הכמות של הירוק הוא נהיה אפאטי, עצבני עם ״אפ ודאון״.
השליך את זה שאני בלי מצב רוח ועצבני עם התפרצויות זעם, נהיה בן אדם אחר עם קנאביס- יותר מכיל אכפתי וכייפי ובלי זה אדם אחר לחלוטין.
הקליט רק ממני שיחות טלפון - שאלתי אותו למה הוא עושה את זה
אמר שהוא רוצה להשמיע לי את השיחות
וששנינו נלמד מזה למה אנחנו רבים-אף פעם הוא לא השמיע לי את ההקלטות האלו.
ביקשתי שיפסיק לעשות את זה שזה לא נעים לי והוא המשיך עם ההרגל המגונה.

נהייתי בן אדם מתוסכל, עצבני וכל דבר קטן היה מתיש ומרגיז אותי
בהתחלה דיברתי איתו בצורה יפה על מה שחסר ומפריע לי, ואז ראיתי שאין שינוי הוא היה מתגונן ומאשים אותי. התחלתי להעיר על כל דבר שהפריע לי
לא אהבתי את הדינמיקה שנוצרה, רציתי שנדבר ונפתח הכל שנתקשר בצורה יפה אבל לא הצלחתי - תמיד זה היה מגיע לפיצוץ והאשמות שאני לא בסדר ואובססיבי, שאני מכור למין וחולה שליטה ושלל ברכות

שיתפתי אותו בדברים אישיים שלי חשבתי שזה החבר הכי טוב שלי והוא ניצל את זה ידע בדיוק איך לקרב ולקנות אותי במילים יפות ובחנופה
ומצד שני להרוס אותו במבטים ויחס קר מזלזל ופוגעני - לעתים היה עושה ״גזלייטינג״ - (לא ידעתי מה זה בכלל עד שקראתי על המושג באינטרנט)
טוען שזה בכלל לא קרה שהוא לא זוכר, או מעוות דברים שהיו, כל הזמן אמר שאני צועק עליו כשהוא זה שהתחיל לצעוק עליי
חשבתי עם עצמי: האם אני לא נורמלי?! אני עובד מתפקד מרוצים ממני, ורק איפה שאני אמור להרגיש נאהב ונחשק אני חש בדיוק להיפך במקום ה״מוגן״. שלא סופרים את מה שאני מרגיש ולא מתחשבים

לאט לאט גברה אצלי חרדת הנטישה שמלכתחילה קיימת בי כי גדלתי ללא אם (נפטרה כשהייתי קטן)
אחרי ריבים קשים היה מתקשר לאבא שלי ומספר לו כמה אני לא בסדר ואף לידידה טובה שלי שהתחילה להתרחק ממני.

כלפי חוץ ליד אנשים הכל היה נראה מושלם מראה אכפתיות ודאגה, ובבית הרגשתי חשש
השתוקקתי לתשומת לב וחום ממנו(בכללי אני אדם שצריך הרבה מזה) נהיה אפאטי כלפיי וחסר סבלנות
לצערי וקשה לשחרר מזה,
פעמיים הוא הרים עלי יד חזרתי לדירה שלנו אחרי כמה ימים של שקט ולבד ומחשבות עם עצמי
הוא התנצל והבטיח שלא יקרה יותר, אבל הפצע המדמם קיים וישנו.
איבדתי אמון בו ובקשר
אני מתלבט מה הלאה, אולי זה מה שמגיע לי ואני דורש יותר מידי? איך לחתוך את זה?