היי, אני בת 20. ויש לי פסיכולוג בערך שנתיים. כבר תקופה ארוכה, כמה שנים, בערך מחטיבת הביניים שקשה לי מאוד חברתית. אני די בטוחה שיש לי חרדה חברתית באיזה שהיא רמה שפוגעת בחיים שלי. אני מרגישה בודדה מאוד כבר שנים ואני לא מצליחה להגיע לחיבור עם אנשים. אני לא אפרט פה על הרגשות שלי מול החרדה והבדידות. בגדול פשוט קשה לי מאוד עם זה. אני בטיפול איתו כבר שנתיים ולפני כן היו לי איזה 3 פסיכולגים לתקופה קצרה שלא היה לי חיבור איתם. אבל הפסיכולוג הזה מאוד רגיש, קשוב, מכיל ובאמת די נראה שהוא נותן את כולו. הוא נותן לי את האופציה ליצור איתו קשר אם אני מרגישה מוצפת או רוצה לדבר בטלפון. בקיצור, הוא באמת על פניו ממש בסדר. אבל כבר שנתיים ואני לא מרגישה שינוי, אין לי יותר חברים משהתחלתי את הטיפול(תמיד אותן שתי חברות ממקומות שונים בחיי שגם באות ונעלמות לתקופות), אני לא חושבת שאני מרגישה התקדמות באיזה שהיא צורה. אבל הוא כן המקום שלי לפרוק את מה שאני מרגישה(ואני מרגישה לצערי) והוא מגיב בצורה מאוד רגישה ויודע מה להגיד. אבל עדיין זה מרגיש מוזר שזה לא מתקדם לשום מקום והוא גם לא ממש מנסה לעבוד בשיטה של CBT או דברים שמוכרים בהתמודדות עם חרדה, פשוט מקשיב ומגיב ואנחנו מדברים על דברים שקרו לי. אני מפחדת לעזוב כי הקשר שלו מאוד טוב ולפעמים אני מרגישה שהוא אח גדול עבורי. מצד שני אני לא יכולה להיות איתו עשר שנים בטיפול וכלום לא ישתנה, קשה לי עם המצב והטיפול לא בחינם אחרי הכל.. אשמח לשמוע את דעתכם!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות