היי, נא לא לפרסם בפייסבוק.
אני ובן זוגי גרים יחד כבר שנתיים.
יש אהבה, כבוד, חיבה והכלה.
על פניו, הוא ההפך הגמור ממני ובכל זאת משלים אותי, הוא המאזן שלי בחיים.
הוא גורם לי להיות שלווה, בלי דרמות מיותרות בזוגיות. רבים כמן כל זוג נורמלי ומהר מאוד משלימים. הוא ככ יודע איך לדבר ולהרגיע אותי כשאני נסערת.
אבל- כמו שתמיד יש אבל, למרות האהבה, נדמה כי הכימיה בינינו לא משדרת על אותו התדר. ההומור שלנו שונה, התחביבים, החברים, דרך ההתקשרות שלנו עם הסביבה ועוד.
אף פעם לא הרגשתי שהיו לנו שיחות עומק כמו שאני אוהבת באמת לדבר, המון פעמים דעתו מתנגחת בדעתי.
לא מעט פעמים הוא מקטין אותי ואת דעותיי בשיחה, לפחות כך זה מרגיש.
השיחות שלנו די שטחיות, הוא לא מדבר הרבה ואני בנאדם של תקשורת פורה. זה מה שמחייה אותי והחייה אןתי כל חיי, להיות סביב אנשים וחברים שמפרים אותי במידע ותקשורת מעניינת.
והוא? הוא די משעמם אותי.
אני כן רןאה איתו עתיד, ומבינה שאי אפשר לקבל את הבנאדם המושלם שאנחנו רוצים, וצריך להסתכל על התכונות הטובות שבו, כי אהבה מבחינתי זה לאהוב למרות ולא בגלל.
אז אני אוהבת אותו, למרות שהוא משעמם אותי, ולמרות שהוא שונה ממני, ולמרות שאני מרגישה די כבויה איתו בזמן האחרון.
אני חושבת שהוא יכול להיות אבא נפלא עבור ילדיי בעתיד, ובעל שיעריך ויכבד אותי בלי לפזול לצדדים, חושבת שיהיו לנו חיים שלווים יחדיו ובעיניי זה חשוב לא פחות. השגרה תמיד שוחקת וצריך לקבל זאת על אף שאנחנו אנשים דינמיים.
אני מפחדת שימאס לי ממנו, מהשקט הזה, מהמחסור בבילויים שלנו והשגרה המשעממת… כי כבר עכשיו צצות לי שאלות עוד לפני החתונה.
לפעמים אני חושבת עם עצמי האם זה מגיע לו, הוא כל כך אוהב אותי. הוא בנאדם כל כך טוב והוא ריפא אותי מצלקות העבר, הוא מכבד אותי ומעניק לי המון.
האם לתת לזה צ’אנס למרות הכל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות