מעל לשנה גרתי בח"ול וקצת התנתק הקשר עם שתי חברות שהיו החברות הכי טובות שלי,
לא תמיד היה זמן לדבר בטלפון בגלל שעות שונות בארצות, בגלל לימודים ועבודה.
אבל כשכן יצא לנו לדבר לא שמעתי שהן שמחות לדבר איתי, הרגיש כאילו התקשרתי ועכשיו הן "מחויבות" לדבר איתי...
כשטסתי הם כל הזמן שאלו למה לא סיפרתי להן שאני עומדת לטוס לחול אז הסברתי להם את הסיטואציה.
הן לא הפסיקו לשאול את אותה השאלה ולא פירגנו לי בכלל על זה שטסתי לחול לארץ שכלכך רציתי לגור בה.
גם כשחזרתי לארץ הן לא הפסיקו לשאול אותי למה טסתי ושוב לא פירגנו,
לא מרגישה שהן שמחות שחזרתי או שבכלל אכפת להן ממני.
אני הכרתי ביניהן ואת האמת תמיד הרגשתי שהן יותר חברות מאשר הן איתי...
אולי זה נכון ואולי לא, אבל מאז שחזרתי נפגשנו פעמיים גג... ומאז הן לא כותבות לי ואפילו כשהיה לי יום הולדת הן שלחו לי רק ,מזל טוב"
אבל כשאני מסתכלת בסטורי באינסטגרם שלהן לחברות אחרות שלהן הן ממש מפרגנות וכותבות מגילות בשבילן.
הן לא מפרגנות לי בכלל לא בתגובה לא בלייק בשום דבר כאילו אני סתם עוד מישהי שהן מכירות בלי שום קשר לחברות.
אבל בשבילו ? כלום.
כאילו הן החליפו אותי במישהי אחרת בזמן שגרתי בחול.. הו כל הזמן מבלות ביחד ואף פעם לא קוראות לי לבוא איתן.. למרות שהן יודעות שאין לי עוד חברים טובים כאלה כמו שהן היו..
יצאתי מהקבוצה המשותפת שלנו כי אני לא מרגישה את הצורך להיות בה יותר..
אני מרגישה הרבה דיכאון, בדידות וחרדה בגלל שאין לי עם מי לבלות את הזמן חוץ מההורים שלי ואין לי את מי לשתף בדברים שקורים לי ובחוויות שלי חוץ מההורים.
מה לעשות? איך לצאת מההרגשה הזאת? אין לי חבר אחד, אפילו אין לי עם מי לדבר גם לא באינטרנט.
זה מתסכל אותי שבגיל שלי אין לי חברים לבלות איתם כשלכל השאר יש...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות