אני בסך הכל בת 18, עובדת בעבודה זמנית לגמרי עד הצבא, בבית קפה.
כבר חודש אני עובדת שם וזו העבודה הרצינית הראשונה שלי. עד עכשיו נמנעתי מלעבוד- תמיד פחדתי מלאכזב, שלא אהיה טובה מספיק ופשוט תמיד היו לי תירוצים למה לא לעבוד.
לפני חודש הבנתי שאני חייבת כסף, חייבת להעסיק את עצמי עד הצבא וחייבת בעיקר להתגבר על הפחד ולעבוד.
התחלתי לעבוד בבית קפה, עבר חודש ועדיין, לפני כל משמרת יש לי דפיקות לב, לפני כל משמרת אני בלחץ וחרדה, אני פשוט לא רוצה לעבוד. אני באמת לא יודעת למה ולא יודעת לשים את האצבע על למה זה קורה.
יש לציין שאני מאוד טובה. אני יודעת שמרוצים ממני מאוד אבל עדיין כל הדברים האלה אפילו גורמים לי להיות יותר בלחץ, עכשיו כשאני יודעת שהם תופסים ממני אז לא באלי לאכזב ולא לעמוד בציפיות הגדולות.
נמאס לי שלפני כל משמרת הלב דופק בטירוף ואני רק רוצה למצוא תירוץ ולהבריז.
חשבתי שזה יעבור אחרי כמה משמרות ושזה טבעי לגמרי אבל אני כבר חודש עובדת שם, 4 משמרות בשבוע, וכל משמרת מרגישה לי כמו המשמרת הראשונה שלי. אני לא נהנת ככה, ואני לא מצליחה להעביר את התקופה הזאת שאמורה להיות בין הכיפיות והקלילות בחיים שלי כאחת כזו. אני רק עסוקה במחשבות וסופרת את הזמן לאחור עד המשמרת הבאה.
פרט חשוב- במשמרת עצמה אני ממש סבבה שזה מה שמוזר פה. אני לא נהנת כמובן חחח אבל אני גם לא סובלת כל כך שזה מצדיק את כל הפרוצדורה הזו לפני.
אני לא יודעת אם זו רק העבודה הספציפית הזו או שזה פשוט האופי שלי. אבל כמו שאני מכירה את עצמי זה האופי שלי וכך יהיה בכל עבודה חדשה שאתחיל.
איך משנים גישה? איך אני משנה את זה? איך נכנסים לפרופורציות?
אשמח לעצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025