לאחי הקטן יש בעיות עצבים חמורות ואבא שלי מסרב לשלוח אותו לטיפול, מה לעשות?

שלום כולם ותודה לכל מי שנכנס

יש לי שני אחים קטנים מנישואיו השניים של אבא שלי. הראשון בן 12 והשני בן 11. הם נולדו כאשר הייתי בן 15 ו-16. למרות הפער הגדול אנחנו קרובים ואני מאוד אוהב אותם והם אוהבים אותי. הבעיה היא עם הילד הקטן יותר. נקרא לו רוני (שם בדוי). הילד הזה הוא ממש כמו דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. הוא בדרך כלל ילד ממש טוב. הוא חכם, רגיש, כריזמטי וחברותי. כולם אוהבים אותו. בבית ספר הוא מאוד אהוב על ידי המורים וחבריו לכיתה. אבל בשנים האחרונות יש לו בעיות זעם חמורות. ברגע אחד, בגלל הדבר הכי קטן שיש, הוא בקלות יכול להתעצבן בצורה זוועתית. ולא רק שהוא מתעצבן ממש מהר מכל דבר קטן, מדובר בהתקפי זעם אלימים וממושכים בהם הוא יכול לנסות להפעיל אלימות פיזית על סובביו (בדרך כלל אחיו הגדול) או השלחת דברים. התקפי זעם שמתאימים לילדים בני חמש. ואז כאשר הוא נרגע (לפעמים זה יכול לקחת עשר דקות. לפעמים יותר משעה) הוא חוזר להיות הילד הכי חמוד בעולם

בהתחלה חשבתי שאולי יש לו פשוט אופי עצבני. אבל בזמן האחרון אני רואה שהמצב הולך ומחמיר וככל שעובר הזמן הוא הופך ליותר ויותר עצבני והתגובות שלו הופכות ליותר ויותר אלימות ולי אישית זה מרגיש כאילו יש משהו שעובר עליו. שיש סיבה מסויימת שהוא מאוד עצבני. אני בעבר עברתי דברים מאוד לא פשוטים (שהאחים שלי לא מודעים עליהם) ואני עדיין מתמודד עם המון דברים ואני יודע איך זה כאשר יש משהו ש"יושב עליך" והמצב הזה ממש מדאיג אותי

ניסיתי לדבר עם אבא שלי על העניין הזה והצעתי לו לשלוח את אח שלי לטיפול פסיכולוגי, אפילו לזמן קצוב, כדי לראות מה באמת מפריע לו ולמה הוא כל כך עצבני. אבל אבא שלו הוא די... "אולד פאשיין" והוא לא מאמין באפשרות של טיפולים. הוא בעצמו מאוד מתבייש בעובדה שאני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר שלוש שנים ועבורו שניים מתוך שלושה ילדים שהולכים לטיפול זה בושה והרס המוניטין שלו. הוא בכלל חושב שהכול בסדר עם הילד ושאני סתם מגזים. יש לו איזה נרטיב בראש שאני תמיד מגזים ומנסה ליצור דרמות מכלום (וגם ביני ובינו יש מערכת יחסים מאוד מורכבת ורובה לא הכי חיובית). אני ניסתי לדבר על כך עם אשתו אבל היא יותר נוטה להיות בצד של אבא שלי למרות שמדובר במישהי שהיא הרבה יותר פתחוה לרעיונות ובאמת בפעם אחת שניסתי לדבר איתה על זה קיבלתי את התחושב שהעלבתי אותה כי "תראו הבן מנישואיו הקודמים של בעלי חושב שהוא יודע יותר טוב לטפל בילדים ממני"

אני חשבתי על לעזוב את זה בצד ולתת לאבא שלי ואשתו "להתבלש במה שהם הכינו". אבל קשה לי מאוד לראות את אח שלי במצב הזה. אני יודע מזה להרגיש בצורה הזו ואני באמת רוצה לעזור לו. ניסתי לדבר איתו על זה אבל עושה הרושם שהכול בסדר (לפי מה שהוא אומר לי) ופעם אחת אבא שלי התעצבן כי אני "מכניס לו דברים לראש". כמובן שהמצב הזה גם משפיע על האח השני, שהוא ילד הרבה יותר רגוע ושליו.

יש לציין שהקטן ואבא שלי מאוד קרובים ואני משוכנע שאם מישהו ישאל את אבא שלי מי מהשלושה הכי אהוב עליו הוא בטוח יגיד שהקטן

מצטער על החפירה. פשוט באלי לעזור לאח שלי. הוא עוד צעיר ומגיע לו שיהיה לו טוב. כאשר אני הייתי בנקודות הנמוכות של החיים שלי (כאשר הייתי בגיל שלו) לא היו אנשים שרצו לעזור לי. אני לא רוצה להשאיר אותו לבד.