עברתי "שינוי מין" מלא מזכר לנקבה ואין יום שאני לא מתחרט על זה, מה דעתכם?

שלום לכולם,

נקרא לי בן (תרתי משמע) ואני רוצה לספר לכם סיפור קטן עליי.

נולדתי לפני 34 שנים למשפחה חרדית, ילד 6 מתוך 10 ילדים.

הייתי ילד די ביישן עם מעט חברים. לקראת סוף ביה"ס היסודי עברתי לפנימייה ושם סבלתי נוראות. עברתי חרם ממושך ולא ידעתי את נפשי מרוב כאב. עזבתי את המקום לאחר שנה והתקבלתי לישיבה חרדית. השקעתי בלימודים והייתי מצטיין אך מבחינה חברתית הייתי במצב ירוד מאוד. סבלתי מחרדות ופגעו בי פיזית ונפשית. היו לי מספר קשרים מיניים עם חלק מהנערים שם וכשהדבר התגלה, לגלגו עליי וכינו אותי בשמות גנאי.

בגיל 16 קיבלתי החלטה להפסיק ללמוד וחזרתי הביתה. שקעתי בדיכאון קליני כבד שנמשך כמה שנים. עברתי מיונים לצבא ועקב מצב גופני ונפשי ירוד קיבלתי פרופיל נמוך. שירתתי כתומך לחימה ביחידה מובחרת ומצבי הנפשי השתפר מעט.

במהלך השירות, נתקלתי בפורום של טרנסג'נדרים באינטרנט והסתקרנתי מאוד. באותה תקופה, התחלתי לשנוא גברים ולהרגיש שאני לא יכול להזדהות איתם אחרי כל מה שעברתי בגללם. התחלתי להכניס לעצמי לראש, בלי לשים לב לגמרי, שאני מתחיל להזדהות עם נשים ונשיות ולדחות כל דבר גברי. שמרתי את המחשבות הללו לעצמי ומיד אחרי השחרור מהצבא התחלתי לברר איך אני יכול לעבור את השינוי הזה.

לא אלאה אתכם במילים, הצלחתי לעבור את המשוכות השונות וקיבלתי מרשם להורמונים נשיים והייתי במסלול לניתוחים שונים ובסופו של דבר עברתי את כל התהליך מתחילתו ועד סופו כולל ניתוח ל"שינוי מין". אני משתמש במירכאות כפולות כי לא ניתן *באמת* לעבור שינוי מין. כל התהליכים והפרוצדורות שעברתי לא הפכו אותי לאשה רגילה אלא למשהו מוזר ולא ברור.

בשלב מסויים, החלטתי לספר למשפחה שלי והתגובות לא היו טובות, בלשון המעטה. בנוסף לכל הקשיים, נוספה הבדידות. שלא לדבר על כך שהייתי מסוגל למצוא עבודה וחששתי כל הזמן ממבטים חודרים והערות של אנשים.

המטפלים והרופאים שלי לא חשבו לבדוק אם אני באמת עובר את התהליך הזה מהסיבות הנכונות. אני מאשים אותם אך גם את עצמי. פחדתי לספר להם על הספקות שלי לגבי התהליך וגם על המחשבות שכל השינוי הזה הוא קאבר לבעיות נפשיות עמוקות שפחדתי לחשוף בפניהם. אף אחד מהם גם לא הביא לידיעתי את הסיכונים הרבים שכרוכים בתהליך הזה. סבלתי ואני עדיין סובל מכל מיני בעיות פיזיות שנגרמו לי כתוצאה מהניתוחים וההורמונים הנשיים. בנוסף, אושפזתי בבתי חולים פסיכיאטריים כמה וכמה פעמים בעקבות מחשבות אובדניות ושינויים קיצוניים במצב הרוח גם בגלל ההורמונים הנשיים.

ב3 שנים האחרונות, לאחר מחשבות רבות וטיפול נפשי-פסיכיאטרי אינטנסיבי, קיבלתי החלטה לחזור לחיות כגבר. התחלתי לקחת טסטוסטרון (הורמון גברי) ואפילו עברתי עיצוב לסת וסנטר בצורה גברית ע"י חומצה היאלורונית כדי להיראות קצת יותר גברי ונורמלי כי הפנים שלי היו נשיים יחסית. הגוף שלי לא יחזור למה שהוא היה ואני לא יודע איך לחיות עם העובדה שאני גבר מסורס בלי יכולת להביא ילדים משלי (אימוץ לא מדבר אליי). אני חסר אנרגיה ומוטיבציה לעשות משהו עם החיים.

אשמח לקבל תגובות ותובנות שלכם
תודה רבה