אחותי התחתנה והזמנו מאפרת שתאפר את בנות המשפחה.
המאפרת שאלה אותי פחות או יותר מה אני רוצה (מעושן עדין), והתעקשה לא להראות לי מה היא עושה במראה עד שהיא תסיים (״תסמכי עליי! אני יודעת מה יראה עלייך מדהים!״)
כשהיא סיימה והסתכלתי במראה חשכו עיניי, הייתי נראית כמו דראג קווין. אמא שלי הצליחה לשכנע אותי שככה מתאפרים היום, וזה לא יראה כזה הזוי כמו שאני חושבת אחרי שאשים את השמלה ואסדר את השיער והכל יהיה יותר בקונטקסט.
היינו בלחץ של זמן כי המאפרת הייתה איטית מאוד והיינו חייבים לצאת, אז לא התעקשתי שתתקן את מה שלא אהבתי והאמנתי לאמא שלי ולטעם של המאפרת והייתי בטוחה שאחרי שנגיע לאולם ואראה את כולן מאופרות זה לא יראה לי כזה נורא כמו שאני חושבת.
ככל שהערב התקדם הבנתי כמה צדקתי וכמה הזוי אני נראית. האיפור היה איפור שמתאים למישהי בת 60 ולא לבחורה בת 30. כמות האיפור ששמה עליי הייתה מגוחכת, הצלליות בעיניים לא היו מביישות מלכת דראג ופשוט הובכתי ליצור קשר עין עם אנשים. כל שאר הבנות בגילי היו מאופרות ככ עדין וככ מחמיא ואני הרגשתי כמו דודה עם טעם רע.
חשבתי אולי בתמונות זה לא יראה כזה נורא כמו שהיה במציאות, אבל אחרי שהסתכלתי בתמונות זה נראה אף יותר גרוע ממה שחשבתי.
לא יכולתי להסיר את זה כי לאף אחד לא היה מסיר איפור ופחדתי להרוס את זה עוד יותר עם מים.
אני ממש מרגישה שחוויית החתונה הוחרבה לי וחיכיתי לה ככ הרבה.
אני יודעת שאין מה לעשות כרגע, וזו לגמריי אשמתי שלא התעקשתי על לתקן את זה ולראות מה היא עושה לי על הפרצוף תוך כדי, אבל המשפחה שלי הייתה ככ לחוצה לצאת מהבית ולא רציתי לגרום לכולם לאחר רק בגלל גחמות שלי.
אני לא יודעת איך להתגבר על הבאסה. הרגשתי כמו ליצן כל הערב ועכשיו אני מסתכלת על תמונות וזה מעביר בי חלחלה.
איך שמים את זה מאחוריי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות