דתייה ומשתחררת באוגוסט, אתחיל ללמוד בגיל 22, עד כמה זה נורא?

שלום,
מגיל קטן הייתי הרפתקנית ואהבתי שינויים. לא היה לי יותר מדי חברים, אבל הייתי נורא עצמאית ובטוחה בעצמי. התחלתי לקרוא ספרים מגיל 5 והחלטתי שבגיל 30 אני אוציא ספר.
אני באה מבית של חוזרים בשאלה, אבא יותר התקדם לכיוון חב״ד חרדי ואמא יותר לכיוון חב״ד אבל דתי, אני חיה מכל העולמות מגיל קטן.
ביסודי ובחטיבה למדתי בחב״ד, אבל כשהגעתי לתיכון החלטתי שאני יוצאת להרפתקה משלי ועוברת לפנימייה דתית איכותית כזאת.
התפתחתי, סיימתי את הלימודים בהצטיינות לימודית ועם תעודת הצטיינות חברתית.
הגעתי למסקנה ששוב דבר לא יעצור אותי!
בסוף י״ב החלטתי ללכת לשירות לאומי ובהדרת אבל אחרי שבועיים בשירות ראיתי שזה לא בשבילי ואף שירות לאומי אחר לא התאים לי, מכאן התחילה מן בעיית זהות כזאת, שאלתי את עצמי מי אני, דתייה חילונית חרדית? מה מתאים לי ללמוד? מה לעשות בכללי??
ניסיתי ללכת ללמוד פסיכולוגיה ושוב יצאתי אחרי שבועיים.
ואז מתוך ייאוש הלכתי לעבוד במעון, ניסיתי לעשות רישיון(שדחיתי עוד מהתיכון) ולא הסתדרתי עם אף מורה ועם השיעורים בכלל! עשיתי פסיכומטרי ובגלל קושי לימודי עם מהירות ממש לא הצלחתי, והבנתי שכנראה אין סיכוי שאלך ללמוד תואר שדורש פסיכומטרי. שנה אחרי הלכתי לעשות קורס בכתיבה לתקשורת ונהניתי מאוד אפילו הייתי אלופה בזה, אבל בסוף זה לא מעניק לי המשכיות בתעסוקה ללא תואר או שירות בעיתונאות. ניסיתי לעשות פסיכומטרי ושוב נכשלתי. ואז מתוך ייאוש וצורך מוחלט בלא ליפול ולהתרסק על הרצפה החלטתי שאני מבטלת פטור לשירות צבאי.
היה גרוע בצו ראשון, רציתי להתקדם למשהו שיעריך את יכולותיי, ושיבצו אותי להיות משגיחת כשרות. עכשיו התנאי של המשפחה שלי היה שאני אהיה רק עם בנות, אז החלטתי להחליף שיבוץ לתצפיתנית.
התגייסתי באוגוסט אחרי שחגגתי גיל עשרים, היה לי אינטנסיבי בטירוף!
כעת אני מוצאת את עצמי כבר חצי שנה בתור משקית בתל השומר, אני ביומיות, עם ת״ש שבע, מגיעה בתשע ויוצאת בשלוש. אמנם לא נשמע רע, אבל מישהי שבאה עם יכולות וציפיות מהחיים, מרגישה אבודה במצב כזה, וככה אני.
באוגוסט השנה אשתחרר ואני משתוקקת להתחיל ללמוד ולהתחיל התחלה חדשה עם עצמי.
מצאתי לימודי חינוך מיוחד ייחודיים שמכשירים אותך למשהו פרטני יותר, אני יכולה לעבוד בהוראה מתקנת ואפילו להמשיך לתואר שני בטיפול בכתיבה.
אני מתקבלת ללימודים בלי פסיכומטרי, זה לימודים בכיתה קטנה ככה שיהיה יותר יחס, וזה נמשך יומיים בשבוע ככה שאוכל לעבוד וגם לסיים עם הרישיון(באיזשהו שלב)
אבל כל מה שעברתי טלטל אותי, קשה לי להוציא מהראש שאני כישלון ומנגד קשה לי להשלים עם זה שאני לא לומדת תואר מגניב באוניברסיטה למרות שבאמת אני התרשמתי מלימודי החינוך האלה והם מתאימים לי מאוד! אני גם לא סומכת על עצמי מספיק שלא אנסה להפסיק באמצע…
והכי קשה לי זה שאני דתייה(זהו, החלטתי ללכת בדרך של אמא שלי) ומתחילה ללמוד בגיל 22. כל הבנות הדתיות שאני מכירה התחילו ללמוד גג בגיל 21 וחצי מהן כבר התחתנו. ואני אפילו לא התחלתי לצאת עם בנים.

אז וואו הודעה ארוכה! מצטערת על זה!
אבל אשמח לדעת מה דעתכם?