אז ככה. יצאתי מקשר של 4 חודשים. שנינו דתיים. אני בן 32 היא בת 21. מההתחלה הפערים בינינו היו מורגשים. אבל איכשהו היה המון טוב שראינו. היא עודדה אותי הייתה שם בשבילי ונוצר בינינו קשר חברות והבנה ממש טובים. אבל רציתי יותר. רציתי עתיד בכל זאת לא ילד. זה הגיע לצומת ונפרדנו לא הסכמנו על מקום מגורים והגעתי למסקנה שתמיד הגיל ישב שם כמו קוץ ויפריע לה. המצחיק הוא שכל החגים ידענו שזה הולך להגיע ודחינו. וכשנגמר קבענו להיפגש ופתאום הרגשתי ממנה וייב שונה. היא לא רצתה להיפרד. ראתה שיש המון טוב. ראיתי טוב וחיוביות ושמחתי ממש.אבל אז כמה ימים אחרי הלכתי לראיון עבודה ואיך שיצאתי היא הפתיעה אותי ונפגשנו והטילה עליי את הפצצה שהיא מעדיפה להיפרד. למרות ששיחקתי אותה קול כבר שבוע אני תקוע עליה. השכל אומר לשחרר אבל יש לי המון רגש.. ומרגיש לי פספוס. בנינו משהו נהדר חברות טובה כזו והיא באמת ילדה טובה. אומר לעצמי אם שווה לנסות שוב או לשלוח הודעה. למרות הפחד שהיא אולי המשיכה או שזה שוב יגיע לצומת ויהיה שוב פיצוץ. מרגיש מבולבל. עצוב. וכואב לי ממש. קשה לי לחשוב על קשר על אחרות. וחייב להמשיך הלאה. איך לשחרר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות