אוקיייי....אני חושבת שהתחרפנתי סופי!
אז כהה, אני התחיל מהתחלה, סליחה אם זה מעט ארוך.
הייתי בהתחלת קשר עם מישהו לפני 7 חודשים. סוג של נפרדנו(הפסקנו לדבר) אחרי ויכוח שבו אני לא הייתי בסדר וגם הוא לא היה בסדר(משחקי אגו, עצבים מיותרים וחוסר סבלנות משנינו). לאחר כמה חודשים שנרגענו ונסינו כמה פעמים להחיות את הקשר היינו ב - ON/OFF . כל פעם מישהו מנסה שוב ומתאכזב. באיזשהו אופן הבנו שדיי, ואם להיות כנה, לפני חודשיים ניסיתי שוב(אין לי הסבר למה עשיתי זאת, פשוט נהיה לי החשק ליצור עימו קשר) וזה לא הלך טוב ונראה לי מצידו הוא כבר לא מעוניין בשום דבר שקשור אליי.
התגברתי עליו ו"המשכתי הלאה"(אם כבר כנות, אז לא הצלחתי להמשיך הלאה =[ פשוט המשכתי עם החיים הרגילים)
בגלל כל המצב הביטחוני ובגלל שהיותו לוחם ואני יודעת שהוא שם. אני דואגת לו. ניסיתי ליצור עימו קשר דרך הודעה, כי התחלתי להתחרפן בגלל כל החיילים ההורגים מהיחידה שלו. חברות שלי המליצו לי תשלחי לו הודעה, זה ירגע אותך. והן צדקו, הוא לא הגיב, כי לדעתי הוא לא מעוניין בקשר או שאין לו לזה כוח או מכל סיבה אחרת.
הבעיה היא שאיכשהו נתתי לדמיון שלי להיסחף ובזמן האחרון כל יום לקראת הלילה אני מתחילה לדמיין דברים, מהעבר שלנו וגם דברים לעתיד, עלינו. הקטע הוא שאני יודעת שבוודאות שזו לא המציאות, אבל נסחפתי אל תוך זה. אני מבדילה ב- 100% מה זה מה. אבל אני לא מצליחה להפסיק לעשות את זה.
זה מחרפן אותי, גורם לי רק לחשוב עליו יותר. אני מרגישה מטומטמת ומשוגעת, כאילו מה יש לך. מפנטזת לעצמך שטויות, באמת שזה מרגיש לי שנשאפתי לדמיון שלי בו הכול מעולה בנינו, בו יש לי הזדמנות להודות כמה שאני מרגישה פספוס ורוצה לנסות שוב, הבעיה היא שאני לא מצליחה אף פעם להגיד את זה ונראה לי שהוא כבר לא מעוניין. לדעתי קושי שחרור שלי גם קשור להזיות שלי. באמת אם יש לזה תרופה רפואית, אני אפילו מוכנה להתחיל לקחת אותה. אני משתגעת כבר ותקועה במקום ולא מצליחה להמשיך הלאה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות