נפגשים הרבה ויוצאים יחד אבל הזמינה למועדון את כולם חוץ ממני, לגטימי שנעלבתי?

אני עובדת במקום מסויים כבר תקופה ארוכה, כל העובדים אוהבים אותי, אני מאוד חברותית.
אנחנו בקשר גם מחוץ לעבודה, נפגשים בימי הולדת, נפגשים בבתים אחד של השני, יוצאים ביחד למקומות.
תמיד מזמינים אותי לכל מקום, אנחנו דיי מגובשים.
בעבודה שלי אין הרבה בנות (אנחנו 3 בנות סה״כ מתוך צוות של 25)
יש חבורה של בנים שהם ידידים טובים שלי, ויש את הבנות.

לפני שבועיים בערך אחת הבנות, נקרא לה ״יעל״ יזמה יציאה למועדון עם כל הבנות, היא אמרה שהיא ממש רוצה שאני אבוא ושיהיה כיף ובלה בלה בלה ושהיא רוצה שזאת תהיה יציאה רק שלנו. היא הזמינה בסוף גם חלק מהבנים ומתברר שרק אחד מהם הגיע והם לא היו מתואמים. היא לא יודעת לתכנן דברים, היא יזמה את זה אבל בפועל מישהי אחרת קבעה שולחן.

בסופו של דבר היה מאוד כיף. היא בעצמה אמרה לי.

לפני שנה חגגנו לה יום הולדת, בני דודים שלה גם הגיעו והיינו ביחד איתם וככה הכרנו בקטנה.
אני ויעל מדברות כל יום, היא יודעת עליי הרבה דברים, היא משתפת אותי מלא, היא תופסת ממני חברה.

לאחד מבני הגודים שלה שהכרנו שם היה יום הולדת, הוא החליט לחגוג במועדון שיצאנו אליו לפני שבועיים והוא דיבר עם כל הבנים והזמין אותם למועדון, יעל קראה לאחת הבנות שהייתה איתי במועדון לפני שבועיים והם אמרו שאין בעיה שהם יזמינו חופשי גם את כל החברים והחברות שלהם.
יום אחד במשמרת כלשהי אחד הבנים שאל אותי לידה אם אני באה ואז קלטתי שהיא יצרה איתו קשר עין וסימנה לו לשתוק, ככה כמה פעמים.
הבנתי שאני לא מוזמנת. כמובן שאני לא אבוא בכוח.

הם הלכו והיא לא דיברה איתי על זה בכלל, אמרתי לבנים שנעלבתי והם אמרו שאני יבוא בכל זאת ושהם ״מזמינים״ אותי, אבל יש לי מודעות עצמית, אני יודעת מתי אני לא רצויה ואני ממש לא הולכת להשפיל את עצמי ולהזמין את עצמי.

למחרת היא דיברה איתי כאילו הכל כרגיל, וניסתה לצחוק איתי כל המשמרת.
ניסיתי לא להתייחס אליה בכלל כי אני לא יכולה להיות צבועה עם אנשים שאני לא אוהבת. שאלתי אותה בסוף המשמרת ״איך היה במועדון?״ והיא אמרה ״וואלה ממש כיף״ ואז אמרתי לה ״תדעי שנעלבתי מכל הסיטואציה.״ הפנים שלה נפלו, היא מילמלה ״אני יכולה להבין אותך״ ואז אמרה ״שתדעי שאני הייתי עם בני דודים שלי בשולחן נפרד מכל השאר״ (השאר=חברים מהעבודה) ופתאום היא תפסה ממני מרחק, עם פרצוף תחת.

היא עדיין פאקינג הזמינה אותם ואותי לא, היא עדיין יכלה לדבר איתי.
לקחתי את כל זה מאוד קשה, פתאום אני מרגישה שכולם צבועים איתי ושאין לי באמת חברים בעבודה.

הגיוני שנעלבתי מכל זה? או שאני סתם מגזימה?