הקשר עם אמא שלי לא טוב ואני מפחדת מבן הזוג שלה. מה לעשות?

היי לכולם קודם כל אני רוצה להגיד תודה שאתם מקדישים מהזמן שלכם לייעץ לי למרות שאין לכם מושג מי אני ואתם אפילו לא מכירים אותי, זה לא מובן מאליו מבחינתי.. זה נראה לי הולך להיןת קצת ארוך ( מקווה שאצליח לבטא את עצמי בצורה מסודרת שתבינו כמו שצריך אם יש שאלות אענה בשמחה ❤️)
טוב אז קצת רקע אני כיתה יב לומדת בפנימייה כבר מכיתה ט (פנימיה חינוכית הלכתי מרצון כדי להצליח יותר בלימודים וברוך השם די עבד לי עד השנה הזאת שאני מרגישה חוסר רצינות מצידי וקצת זלזול ומקווה לחזור לעצמי במהרה ❤️ )
אמא ואבא גרושים כבר כמה שנים, נשארו בקשר מאוד טוב ברמה של ללכת לבתי מלון ביחד כל המשפחה, להתארח אחד אצל השני בחגים וכו..
אני ואמא לא הסתדרנו מאז ומתמיד, אפשר להגיד שרוב הילדות שלי מודחקת ומה שאני זוכרת זה בעיקר ריבים וצעקות ( ביני לבין אמא ) אם אתם שואלים איפה אבא והאחים אפשר להגיד שבזמן ריב באותה התקופה הם לא היו מתערבים ובשיא של הריב אמא הייתה הולכת לחדר וכולם יחד איתה ואני לבד .. אני חושבת שיש לזה קשר לעובדה שהיום אני לא סומכת על אף אחד מהמשפחה חוץ מאבא שהוכיח לי אחרת ותכף תבינו.
לאורך כל השנים אמא תמיד הראתה לי שהיא רוצה לתקן את הקשר שלנו ואני לא הייתי מסכימה ללכת לטיפול אמא ובת כי חשבתי שיהיו לטובתה כי היא משלמת את הכסף (שטויות של ילדים וגם אפשר להגיד שלא סמכתי על אף אחד)
הקשר שלי ושל אמא הגיע לשיא לפני שנתיים כשרבנו בגלל חבר שלה שלבסוף התגלה כרמאי בדיןק כמו שאמרתי לה בהתחלה והיא כעסה עלי וסירבה להאמין ( גנב לה כספים )
עברתי לגןר אצל אבא ושם בדיוק הוא הוכיח לי שהוא תמיד מי שישאר לצידי . ( לדעתי היחיד ) אני ואמא לא דיברנו יותר מחצי שנה וסביר להניח שאם לא אני הייתי יוצרת איתה קשר הניתוק הזה גם היה ממשיך וזה בדיוק מה שמפריע לי עד היום כשיש לה בן זוג היא פשוט מראה לי כמה הקשר איתי לא מספיק חשוב לה ותכף תבינו עוד יותר למה.
כשאמא סיפרה לנו שהוא גנב לה כספים ניסיתי להשאר חזקה לידה וכל כך הבנתי אותה והכי לא שפטתי בעולם .. נתתי לה להרגיש בנוח ולהבין שהטעות כבר נעשתה ומעכשיו אפשר רק לצמוח. עדיין זה לא מה שקירב בינינו ועד היום אני גרה אצל אבא, ועכשיו לענייננו
היום אמא נמצאת בקשר אובססיבי וחולני כבר כמה חודשים ( היא סיפרה לי על הקשר לפני פחות מחודש )
הגבר עוד נשוי בתהליכי גירושים קשים, והיה אלים פסיכולוגית, כלכלית ומילולית כלפי אישתו. אמא טוענת שאיתה הוא אחר אבל כבר מתחילים לראות סימנים מקדימים בקשר שלהם.. אף אחר מהמשפחה המורחבת לא בעד הקשר הזה ולא מעוניין להכיר בו , לוקחים את אמא לשיחות ומנסים לעזור לה לצאת מזה, אמא מבינה שזה קשר לא טוב אבל מנסה למצוא את הסיבות למה להשאר , היא משקרת לעצמה ורואים את זה.. עם זאת אני לא שופטת אותה כי אני לא במצב שלה ומאוד קשה להיות לבד, מעבר לזה אני חושבת ויודעת שאמא צריכה טיפול פסיכולוגי שבו תתמודד עם משקעים מהעבר ותלמד לאהוב ולהעריך את עצמה כמו שמגיע לה וגם אמא יודעת את זה כבר כמה שנים אבל לא עושה כלום בעניין ! אחותה הפנתה אותה לפסיכולוגית שלה אבל אמא לא הראתה עניין ואחרי שתי פגישות איתה הפסיקה.
היחידה שמכירה את חבר שלה זאת אחותי שאוהבת אותו כי קונה אותה בכסף וחנפנות.
לאמא לא כל כך אכפת שהתרחקה מכל המשפחה ומה שפגע בי אמא כבר לא עובדת יותר מחודש ואני בבית גם כן יותר מחודש ולא חשבה לעצמה אולי להפגש ולעשות משהו ביחד גדי לשקם את הקשר , קצת פגע בי כי מעבר לזה שרני לא גרה איתה היא תמיד אומרת כמה שהיא מצטערת על זה ורוצה לחזור לגור ביחד והאמת ? שנורא טוב לי עם אבא שלי ולחזור לגור אצלה מבחינתי זה סיוט ( ברור שלא אמרתי לה את זה )
אני גם לא הסכמתי להכיר את האיש, אבל הגעתי למסקנה שעדיף לי להכיר אותו כדי לשים לב לאיך הוא מתנהג אליה ולידה כי אני מאוד פוחדת וחוששת ..
עוד לא עשיתי את זה אבל מתכננת להכיר אותו עוד השבוע. ולא יודעת, מרגיש לי שאין לי באמת אמא, אם לא אני הסיכויים שנדבר ביום יום הם מאוד קטנים, וזה לא חדש.. המילים שלה אומרות דבר אחד והמעשים דבר אחר ואני מוצאת את עצמי נפגעת ממנה כל כך ואני פשוט חושבת שלא מגיע לי יחס כזה מאף אחד, גם לא מאמא.
אז יש כמה דברים שהייתי רוצה להתייעץ איתכם עליהם:
קודם כל איך להתנהג עם החבר ? זה נכון לי להתערב בכלל ? אני מתערבת נטו מתוך פחד עליה, מפחדת שיעשה לה משהו כי אני שמה לב להמון סימנים שהבן אדם חולני והקשר שלהם עוד יותר.. כמו שאפשר להגיד הכתובת ממש נמצאת על הקיר.. אמרתי לה את דעתי בעניין אבל היא מנפנפת אותי בניגוד לאחרים במשפחה לי היא פשןט עונה בחוסר כבוד מוחלט, אני מרגישה הזבל שלה ושאני רודפת אחריה ממש כך!
דבר שני, אני מוצאת את עצמי נאטמת כלפיה יותר ממה שאני היום, אני מרגישה שאין לי אמא וקשה לי, אני רואה את חברות שלי והאימהות שלהן ואומרת לעצמי מה אני עד כדי כך בת גרועה שאין לה גם קשר כזה עם אמא ? ומצד שני יודעת שלא מגיע לי לקבל יחס כזה ממנה
אשמח לדעתכם בעניין הזה ואיך אפשר לשפר את הקשר. חשבתי ללכת לטיפול אמא ובת אבל לא מרגישה נעים שהיא תוציא עלי כסף ( היא כבר מעל לשנה אומרת לי שמחפשת מטפלת.. לדעתי בן אדם שבאמת רוצה מצליח למצוא- עבר שנה!!!!!) ניסיתי גם לחפש אבל פשוט הסתבכתי עם כל האתרים האלה והאמת אני גם די מיואשת, הרי זה הקשר שרני כבר מכירה שיש לי עם אמא, אני לא חושבת שיש לי איך לשקם אותו בכלל. אין לי אמון בה ולא למילה שיוצאת לה מהפה נטו כי המעשים שלה מראים בדיוק הפוך ואני כל כך פגועה ממנה ועם זאת יודעת שגם היא הייתה פגועה ממני לאורך כל השנים והיא כבר הפסיקה לקחת ללב כל ריב או ויכוח שלנו ( ככה היא אמרה לי ) אם הייתם רואים את ההתכתבויות בינינו פשוט הייתם רואים כמה היא שמה עלי פס ומנפנפת וכל זה בעוד היא אומרת לי כמה שאני חשובה לה ורוצה שנחזור לגור יחד. לפעמים אני שולחת לה הודעות שאני אוהבת אותה ובא לי לחזק את הקשר איתה ואז היא עונה את כל מה שאמרתי לכם מקודם, רבל שוב, המעשים שלה אומרים אחרת.
אני תמיד אומרת לעצמי שמזל שיש לי אבא כזה כי אם לא הוא אני באמת לא יודעת איפה הייתי . הוא דואג לי שלא יחסר לי כלום ובאמת לא חסר לי כלום!!! גם לא הכי קטן, הוא עובד קשה וקורע תתחת בשביל שיהיה לנו טוב ושאף פעם הוא לא יצטרך לסרב לנו , באמת הלוואי שכשאגדל אהיה אמא בדיוק כמו שהוא אבא בשבילי .
( זה לא כל כך קשור להתייעצות איתכם פשוט היה לי חשוב להגיד את זה )
חשוב לציין אני לא מסכנה ! לכל בן אדם יש בעיות כאלה או אחרות בחיים שלו ובדרך כלל הרגשות האלה מתעוררות אצלי בלילה אני הולכת לישון והכל חולף, יש לי חברים טובים וחיי חברה, לא חסר לי כלום ברוך השם, והקשר עם אמא זאת בעיה שהייתי רוצה לפתןר ופשוט לא יודעת איך.
שוב תודה רבה לכם, לא מובן מאליו בכלל מבחינתי! וסליחה על החפירה פשוט ניסיתי להסביר את
הרקע והמצב בצורה שיהיה הכי ברור להבין.