אני קצת תקוע, ההורים שלי עברו לחור עולם בשומרון לפני 3 שנים, אין שם אנשים בראש שלי, כולם דתיים כאלה. (אני לא ממש דתי, אני כן חלקית אבל זה מורכב) בכל מיקרה מצאתי את עצמי ללא חברים, גם ככה רק 6 אנשים בגיל שלי והם לא עם תחביבים כמוני.
באותה נשימה גם מאיפה שגדלתי אין חברים כי מכיתה ז למדתי בפנימיות וכאלה.
עברתי גם כמה פעמים והקשר התנתק, ורק מכיתה י עד יב הייתי במקום אחד מסודר, יצרתי קשרים, אבל אנשים היו שם מכל הארץ וכן ששמרנו על קשר אבל קלוש, אני ניסיתי אבל המרחק והלוז והכל של אנשים, דברים לא הסתדרו, מידי פעם נפגשים, פעם בכמה חודשים.
עשיתי שנת שירות, ברגע שנגמרה השנה הם התגייסו בייחד ואני התגייסתי למקום אחר שרציתי, זה יצר ריב עם השנת שירות (החברים משם עשו מסלול גרעין, שזה מסלול שמשלב את השירות הצבאי עם השנת שירות) ווידאו שהקשר ביננו ינותק, שוב, אני ניסיתי, אני הצעתי להיפגש, אני שאלתי מה קורה, אבל דברים נותקו.
והיום אני בצבא, וכשאני מציע לאנשים לשבת באזרחות הם כזה, "אני עם החברים שלי" "שמע אני עם תוכניות" וכאלה...
עכשיו זה לא שאנשים פה לא מחבבים אותי, אני ריאלי ומודע למצב, הפוך, בבסיס אנשים יושבים לדבר איתי מלא, הם חיוביים איתי, כאילו אנחנו חברים טובים, אבל רק פה בבסיס.
ודי נשבר לי, נשבר לי לגרד חברים, בגלל המרחק, בגלל לא יודע מה.
חשבתי המון עם עצמי מה אני אולי לא עושה נכון, אולי אני מדבר בצורה מעליבה בלי לשים לב, או לוחץ מידי או לא יודע מה, פשוט ניסיתי להשתפר.
והיום אני גאה להגיד שפיזית, אני לבד. אני חוזר הבייתה מהבסיס ואין לי עם מי לצאת, או לאן, אני פשוט תקוע, תקוע לבד.
ניסיתי לחפש מסגרות להכיר אנשים, בתחביבים סתם לצאת ולא עובד לי.
זה פריקה, ואולי גם בקשה לעצה, מה הייתם עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות