מאז ומתמיד ממש נהוג שלכל אחת יש חבורה עם המון חברים וחברות הכי טובות וכזה. בעיקר בצבא יש את כל הקטע הזה של ״מתנות שלי מצהל״ ומן ציפיה מטורפת והבטחות ל״אנשים לחיים״. כולם מבחים וחוזרים עם מלא סיפורים מכל סופש.
אף פעם לא היו לי חברות.
גם לא הייתי מנודה אף פעם או משהו כזה, אפילו נחשבתי די פופולרית מרחוק אבל אף פעם לא הייתה לי אשכרה חבורה או חברות אמיתיות באופן תדיר ואני מרגישה שמשהו לא בסדר איתי.
ואני יודעת מה אתם חושבים, אבל לא עשיתי שום דבר שגרם לזה- אני מודעת לעצמי ואני יודעת שאני בן אדם חברותי, אכפתי ורגיש ואני תמיד עושה הכל כדי לטפח את הקשרים שלי עם חברות ולדאוג שלכולן יהיה טוב
אבל איכשהו בנות תמיד תוקעות לי סכין בגב.
זה קרה ביסודי ובתיכון שכבר אז תמיד ראיתי אנשים יוצאים מלא, (לא מזמינים אותי) כל סופש- ותמיד הייתי בוכה בחדר שאין לי את הזכרונות האלה ושאני לא כמו ילדים אחרים.
תמיד הרגשתי בחוץ לא משנה מה עשיתי, ולא משנה כמה קרובה הרגשתי למישהי- זה אף פעם לא היה הדדי.
כשהתגייסתי באתי עם תקווה גדולה סוף סוף למצוא חברות כמו שהבטיחו לי. ואוהבים אותי בבסיס, זה לא שלא- אני תמיד חיובית וחברותית לכולם. אבל לא משנה למי אני ניגשת כולם כבר בחבורות סגורות ולא משנה מה אני אעשה אני אף פעם לא אספיק.
גם בחבורה שאני החלטתי להתביית בה אני כל הזמן מרגישה לא שייכת ויש יציאות שאני פתאום מקבלת דקירה בלב ורואה שלא הוזמנתי.
אפילו חברה שהייתי איתה בחדר חצי שנה פתאום לא הזמינה אותי.
אני רואה את כולם טסים ביחד, מבלים בחופש, נהנים ורק אני יושבת בבית לבד ומרגישה שלגמרי פספסתי את שנות הנעורים- ודואגת שגם את שנות ה20.
ניסיתי לחשוב על כל כיוון אפשרי למה זה קורה ולא מצאתי משהו שאני עושה לא נכון, להפך. אני פשוט מיואשת.
רעיונות מה לעשות עם עצמי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025